בקיץ 1983 עמדתי על גג גבוה מעל מזרח ביירות. הייתי רופא האוגדה והתלוויתי לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולמפקד האוגדה בסיור שנערך בשטח. שר הביטחון תהה מה אפשר לעשות כדי להיאבק בתופעת מכוניות התופת שפגעו בכוחותינו. הנה שם, בצומת, יש מחסום של חיילי צה"ל, הסביר הרמטכ"ל לשר הביטחון. אתה רואה את המרצדס השחורה המתקרבת? הנה היא עוצרת במחסום. הנהג מושיט תעודות. החייל מאשר לו להמשיך. המרצדס נוסעת. והנה עוד מרצדס שחורה. נראית בדיוק כמו הראשונה. עוצרת במחסום. מתפוצצת. כפי שהמחסומים האלה פועלים, אין לנו דרך למנוע את זה. מובן שאם קבוצת חיילים רואים מישהו רץ מולם ולא נענה לקריאה לעצור, הם יירו בו, אבל בשיטה הזאת הם יכולים להגיע למגע עם החיילים ולהתפוצץ. בשלב כזה כבר אי אפשר למנוע פיגוע. צריך לעבוד אחרת.
אם פרטי האירוע הם אכן כפי שתוארו בתקשורת, אין לנו אלא להגיע לאבחנה הרפואית כי השתבשה דעתם של אלו שהחליטו לחקור את החייל בחשד לביצוע עבירה כזאת. או שלא הייתה להם כזו מעולם, או שהשקפת עולמם מעוותת ומבקשת לעקור את ישראל מיהודה ושומרון ולתרום לכך באמצעות דמוניזציה של חיילי צה"ל. אם לא תסתיים החקירה עוד לפני שיתפרסם המאמר הזה, והמשטרה הצבאית תודיע על היעדר כל אשמה ותאשר כי החייל מילא בדיוק וכהלכה את תפקידו, אין לנו אלא להבין כי ריקבון עמוק פשה בגורמי החקירה והפרקליטות הצבאית. מחבלים מתאבדים לא תמיד מנופפים סכין בידם וצועקים "אללה אכבר". בלבנון הם היו מגיעים במרצדס שחורה. היום הם לפעמים פשוט מתקרבים ומתפוצצים. פרקליט צבאי או מפקד מצ"ח שאינו מבין זאת אינו ראוי לכהן בתפקידו.
אם החייל הזה יועמד לדין, לא יהיה כוח בעולם שיוכל לגרום לחייל בר דעת לעשות את הדרוש כדי להגן על חייו ועל חיי חבריו, גם במחיר מותם של חולי נפש הנוהגים כמחבלים. חייל כזה יעדיף לברוח, או לסרב לשרת, וזה בדיוק מה שהשמאל הישראלי רוצה: להוכיח שאי אפשר להמשיך לשלוט ביהודה ובשומרון. אבל יש פתרון פשוט יותר: במקום למסור את לב הארץ לערבים, אפשר להחליף כמה מראשי מערכת חוסר הצדק הצבאית.
התרעות פיקוד העורף