פעם נכנסתי למסעדה שבה ישב יאיר לפיד עם משפחתו. ברגע שנכנסתי לפיד קם לעברי ולחץ יד למישהו חשוב שעמד לידי. זה כבר הספיק כדי שאהיה חצי מעולף מהמעמד, של לעמוד ליד זה שיאיר לפיד קם ללחוץ לו את היד. ואז הוא גם פנה אלי, לחץ את ידי ואמר, "שלום דרור, מה שלומך?" ורק מעצם זה שהוא לא קרא לי שי, הוא מיד קנה אותי. אמרתי לו "מצוין, תודה, רק שתדע שאני עומד להצביע לך מעכשיו עד קץ הדורות". הוא חייך את החצי–חיוך–יאיר–לפידי–מבויש שלו, והמשיך לדבר עם החשוב שלידי.
ובאמת הייתי מצביע לו, לולא יומיים אחר כך, ירדתי במעלית עם זהבה גלאון. אמרתי לה, "זהבה, רק שתדעי שכל הכבוד לך על כל זכויות האזרח, וזה". היא פנתה אלי בקולה הצרוד ויפה הנפש ואמרה, "איזה חמוד, מיד העוזר שלי ייקח את הטלפון שלך, אתה מוזמן להתפקד למפלגה".
ולא התפקדתי, רק כי רצה הגורל ושבוע אחרי נכחתי בכנס עם אורי אריאל ואיימן עודה, והרי שניהם כאלה מקסימים ושובי לב. עודה שאל אם הכל בסדר בכפר שבו אני גר. צחקתי. אמרתי לו, "בחייאת איימן, אני יהודי, יעני גר ביישוב עם חשמל, ביוב ומערכת חינוך, אבל אתה כזה חמוד, מהיום אני במשותפת". אורי אריאל חשף עלי שיניים בתגובה, ומאז לבי ונפשי בתקומה.
יתרה מכך, אדוני ראש הממשלה, עוד לפני שלא הזמנת אותי לפגישה, כבר כתבתי את הפסקה הבאה, שרק מחכה לקונפירם בפייסבוק שלי: "מר נתניהו ענק בין גמדים, גדול בין פצפונים, גביר בין וסלים, מאור גדול בחושך הנורא. למפגש איתו הגעתי סקפטי, ציני, ביקורתי ומטומטם, אולם אחרי שהבנתי, לבושתי, שאני עומד בפני ענק הדור, אדיר התקופה ותותח המאה, הפכתי לשלולית נרצעת ואסקופית מעוכה. כמובן שאסור לי לספר מה היה בפגישה (אתה רואה, אני לא מאלה שמדליפים), אבל יצאתי מוקסם, מודהם, מהומם, מרוסק ומורעב. בכל זאת, חמש שעות בלי פירור. זה המופע הטוב ביותר שראיתי בחיי, וכבר ראיתי מקרוב את ליאור סושרד, סטטיק ובן-אל, ואת הסטנד-אפ של מני מלכה - אבל דבר כזה? וואו, וואו, וואו! ואיזה גרפים מדליקים!".
ולכן, מלכי סגול השיער, אני מקווה שתמצא לנכון להזמין גם אותי, אני מבטיח שלא אעשה מעשה רינה מצליח (אני לא באה) או - גרוע מכך - מעשה אילנה דיין. סליחה, אילנה, אבל זו לא התנהגות. מר נתניהו נתן לך אחלה רעיון לתחקיר ל"עובדה" על כמה אוהבים אותו בעולם, ואת - התעלמת. אני, לעומתך, כבר הרמתי כמה טלפונים, רק כדי לחוש את השטח. שימי לב למספר תגובות מקריות על ראש ממשלתנו האדיר. יורגן, שוודיה: "מי? נתניהו? אני מאוד אוהב אותו!". ג'ון, אנגליה: "אתה בוודאי מתקשר לדבר איתי על ביבי. תשמע, אני מאוד אוהב אותו. מאוד–מאוד". אדם ון־חירט, הולנד: "ביבי הוא אדם גדול. גדול. מה יש לומר, אני אוהב אותו. אוהב אותו, אוהב אותו. מאוד". וזו רק תחילת התחקיר.
אם כן, אני פנוי. רק הבעיה היא המיקום, אדוני, כי אם אסע חצי מדינה לירושלים, זה ידרוש ממני לעמוד בפקקים, לראות בדרך את החרדים שלא לומדים ליבה, את העוני, את פערי המעמדות, את המסתננים, את הצעירים המיואשים שלא מסוגלים לקנות דירה ואת יוקר המחיה במדינה. חוץ מזה, הפחד שאכנס לשכונה במזרח ירושלים כי העיר מחולקת ישתק אותי, וכל אלה עלולים לגרום לי להגיע מבואס, מר נפש, ואפילו בקטע קצת כועס. וחבל.
התרעות פיקוד העורף