הזיכרון קצר, אך בשנות ה-90, כשקלינטון היה הנשיא, אמריקה ירדה נמוך לא פחות מכפי היא יורדת עכשיו. למשך שנתיים-שלוש התמקדו התקשורת והדיון הציבורי במתמחות פוחזות, בשמלות מוכתמות, בעדויות נפתלות. זה היה עידן שבו אמריקה יצאה ל”חופשה מההיסטוריה”, הציע בדיעבד בעל הטור צ׳ארלס קראוטהמר. קלינטון, הוא קבע, לא היה יכול להיבחר בעולם של המלחמה הקרה. הוא היה נציג אותנטי של זמנו. עידן סיינפלד ו”המופע על שום דבר”.
אין אירוניה גדולה יותר מהפסד של גבר בוטה כמו טראמפ לאישה הראשונה שתכהן ככל הנראה כנשיאת ארצות הברית של אמריקה. אולי רק זאת: העובדה שרעייתו של ביל קלינטון היא שתזכה בנשיאות ארצות הברית בזכות “דיבורי חדר הלבשה” של יריבה. מי שנפגעה יותר מכל איש ציבור אחר ממעלליו של גבר שאין לו שליטה על יצריו – תהיה גם מי שתרוויח יותר מכל איש ציבור אחר ממעלליו של גבר שאין לו שליטה על יצריו. הילרי קלינטון אולי אינה מנהיגה מסעירה במיוחד, לא כריזמטית במיוחד, לא מבדרת במיוחד. אבל הסיפור שלה, בעיקר אם תהיה נשיאה, הוא חומר של דרמה שייקספירית.
לזכותו של ביל קלינטון ייאמר שחופשתו מההיסטוריה הייתה חופשה נעימה, לפחות לזמן מסוים. היא הייתה משעשעת, מלאת חן וקסם, מגעה קליל. טראמפ מספק לאמריקה חופשה מסוג אחר – מה שבקולנוע היו מן הסתם מדביקים לו את הכותרת “חופשה מהגיהינום”. לגנותו של ביל קלינטון ייאמר שחופשתו מההיסטוריה הייתה ארוכה למדי, חופשה שנזקיה ניכרו לשנים. לזכותו של טראמפ ייאמר שחופשתו כנראה תיגמר מהר למדי. ב-8 בנובמבר.
מה תהיה השפעתו ארוכת-הטווח של טראמפ?
יש משהו מפתה במחשבה שטראמפ מסמן קו פרשת מים בפוליטיקה האמריקאית, שמה שהיה לפניו לא יהיה אחריו, שהמפלגה שהוא עומד בראשה לא תהיה אחריו מה שהייתה לפניו. זו מחשבה מפתה בעיקר לאוהדי המפלגה הדמוקרטית, המבקשים לראות בטראמפ הוכחה אולטימטיבית לרדידותה המהותית של המפלגה הרפובליקנית.
לא בטוח שלטראמפ תהיה השפעה ארוכת-טווח על מישהו או על משהו. טראמפ הוא תקלה שאירעה למפלגה הרפובליקנית בגלל אוסף מסוים של נסיבות: ריבוי מועמדים, מצב רוח משונה של הבוחרים, שיטת בחירות בעייתית, משבר זהות. וכמובן, זו תקלה חמורה, אך גם תקלות כאלה אפשר לתקן. לפעמים הרבה יותר מהר מכפי שהיה נדמה בזמן התרחשותן.
התרעות פיקוד העורף