ברוב הזמן עסוקים המשתתפים בטוויטר בהחלפת ציוצים ציניים, עקיצות, רמיזות מסוגים שונים, לצד אמירות די צפויות שלועגות כמעט לכל דבר או אדם שזז. נראה כי אצל חלק מן המשתתפים הציוצים הפכו תעסוקתם העיקרית, מה שמעלה תהייה אם העיתונאים שביניהם שכחו את תפקידה האמיתי של הממלכה השביעית: הובלה של תחקירים, בדיקת נתונים, ניהול שיח ענייני ומעמיק, אינטליגנטי, מכובד ומבוסס עובדות כדי להפוך את החברה הדמוקרטית שלנו טובה יותר.
האם לא כדאי היה לנצל את המומנטום והתיעוב מהרצח הנורא על מנת לעסוק בבירור נוקב של מצב הלכידות החברתי והחוסן הלאומי שלנו? של ההתפוררות הערכית שאנו חווים? לבצע סקרים שבוחנים את הנזקים מהפילוג והפירוד ולדון בסכנות אשר גורמת הסתה מכל סוג שהוא, מימין ומשמאל? להראות את ההשלכות ההרסניות של הפצע המדמם שקורע את החברה שלנו לגזרים? האם מישהו חשב על הילדים של כל אחת ואחד מאיתנו, ילדי "דור המסכים" הרכים? האם לא מטריד אותנו החינוך שהם מקבלים באותו ערב?
וכן, יש דרכים רבות להפוך מעניין ואף מרתק את השיח שלא מתקיים, והוא החשוב ביותר היום בחברה הישראלית. דווקא כאן צריכים לבוא לידי ביטוי הכישרון והיכולת התקשורתית. בימים שבהם מתנהל מאבק איתנים על השליטה בשיח הציבורי בישראל, חשוב שנבין כי לתקשורת יש תפקיד חשוב וגם אחריות רבה. דווקא משום שבזירה הזאת פועלים כוחות בעלי אינטרסים רבים ושונים, הם נדרשים להביא בחשבון לצד שיקוליהם האישיים גם את שלמותו של העם הזה, שכולי תקווה שהוא יקר לכולנו.
חברה חפצת חיים צריכה ויכולה לנהל שיח ביקורתי, מאתגר וחופשי, אולם עליה גם לשמור על שלמותה. אם נצליח לקבל את האחדות כעקרון על, נשרוד. אם בשם אידיאל פרטי או ציבורי נצית כאן אש, היא עלולה לשרוף את כולנו.
התרעות פיקוד העורף