גרים בפריפריה? תהיו בריאים, כי טיפול רפואי איכותי קורה רק במרכז

אז הילדים כבר שבועיים עם נזלת, ואני חושבת לעצמי בעיקר כמה החורף הזה יהיה ארוך אם זה המצב בנובמבר היחסית חמים הזה. כולם מדברים על ההתחממות הגלובלית, אבל פה במושב, עם השדות מסביב, כבר די קריר בלילות ובשעות הבוקר המוקדמות, ומבחינתי זה כבר כמו במוסקבה, גם אם ביום אנחנו עדיין בחולצות קצרות. גשם, לא גשם - ילדים הם החצבים החדשים, והם המבשרים האמיתיים של העונה הקרה פה בארץ, עם שלל וירוסים שאין מה לעשות איתם חוץ מלקחת עוד יום חופשה מהעבודה ולחכות שיפסיקו להשתעל כמו חולי שחפת.

על דבר אחד אני כן יכולה להודות: שהם ילדים חולים במרכז הארץ. בחיי שאני לא מבינה לפעמים את סף הסבלנות המשונה שלנו. קוטג׳ במחיר מופקע הוא בהחלט סיבה לצאת לרחובות, אבל הידיעות על ביטול המענקים לרופאים המתמחים בפריפריה ובמקצועות שצריכים להתחזק - אלה אפילו לא גורמות לנו לנוע באי־נחת על הספה?

נעזוב לרגע את המענק למתמחים. נגיד שמתמחים, כנראה כאלה שגדלו בפריפריה ואוהבים אותה, יחזרו אחרי הלימודים לעבוד ולהחזיק את היישובים הרחוקים. איזה מין מסר הממשלה מבקשת לשלוח למי שגר מעבר לגדרה–חדרה? יש לי כמה מילים שאני לא יכולה לכתוב בעיתון אבל יבטאו את המסר הזה מצוין. בכל זאת ננסה בשפה יפה: ״אנחנו בחרנו לסלול לכם כבישים יפים ולבנות מסילות רכבת כפרויקט הדגל שלנו גם כדי להוכיח את אהבתנו ומחויבותנו אליכם אבל בעיקר כדי שאם נניח תחליטו שאתם רוצים למצוא עבודה ולקבל טיפול רפואי נאות, תהיה לכם דרך להגיע אליהם, כי את הבית שלכם אין לנו אינטרס לחזק". חבל, דווקא הירוק של הגליל יצטלם יפה בגזירת סרטים.

תושבי הצפון יצאו להפגין. אז יצאו. הם מוזמנים להביט דרומה ולראות מה קרה למאבק החקלאים בערבה ולהסיק מסקנות. בינתיים אנחנו הולכים לסופר ורואים את מחירי הירקות והפירות עוברים להימדד באונקיות אבל יודעים שאם כבר יגיע פתרון הוא כנראה יגיע על חשבון החקלאות המקומית. שימצאו כבר עבודה אמיתית החקלאים האלה. ושלא יהיו חולים, כן?

טוב, לא כולם יכולים להתעניין בכל. אני למשל לא מסוגלת למצוא קצה של עניין בצפרות. ניסיתי, בחיי. אבל יש נושאים שצריכים להינעץ, כמו פוסטים מיוחדים בפייסבוק, רק בחיים שלנו, כמו בריאות וחינוך. ועדיף שיהיו שווים בין כולם. הם צריכים לפתוח כל יום מהדורות חדשות ולהזכיר לכולנו שבלי הבריאות שלנו ובלי מה שמכניסים לילדים שלנו לראש במסגרות החינוך כל יום - אין לנו קיום.

מבין כל המאבקים הצודקים, המאבק על האיכות של שני אלה צריך להיות אי שם 20 קילומטר מעל כל השאר, ולכן כשהמדינה אומרת שאין לה תמריץ לתמרץ רופאים להגיע לפינות המרוחקות יותר במדינה (גם במדינה קטנה כמו שלנו), כולנו צריכים לעמוד ולקרוץ לממשלה בחביבות שתסביר לה שהגזימה.

רק שנהיה בריאים. שנהיה בריאים ושכל הרופאים יהיו מצוינים בעבודה שלהם ויתחלקו שווה בשווה בין בתי החולים החזקים והחלשים והעשירים והעניים והקרובים והרחוקים. ואם זה לא קורה באופן טבעי, כי אלה החיים, שהמדינה תדאג לזה. תודה.