ועל סדר היום של ימי הרעה הללו עלה פתאום הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת. הרב הוא בגדר מטלית אדומה לציבור רחב באמירותיו ובפסיקותיו בשאלות דת ומדינה וצניעות. יש לומר שהוא קנה את מעמדו זה ביושר, בזכות כמה מהפסיקות ובראשן האיסור שגזר על השכרת ומכירת דירות לערבים ועל קבלת סטודנטים ערבים למכללת צפת.
אבל מה לעשות והרב אליהו צודק הפעם. הוא עצמו ציטט "אחד מראשי השב"כ" שכינה את ההצתות "נשק להשמדה המונית", ואני שמעתי את אמנון אברמוביץ’ קובע בטלוויזיה, בצדק, שההצתות הן "ניסיון רצח". אז מה יותר צודק משימוש בנשק, "אם צריך", כדי לנטרל השמדה המונית ולמנוע ניסיון רצח? אין הבדל בין טרוריסט שבא לרצוח בסכין או בנשק חם לבין מי שבא לעשות כן באמצעות מיכל בנזין וגפרור. טרור הוא טרור הוא טרור.
עכשיו שעת המבחן של הממשלה - באילו מהירות, יעילות ולב פתוח תטפל בשיקומם של נפגעי השריפה, שעולמם חרב עליהם. שר האוצר השמיע מול האש מילים יפות ומבטיחות בפנייתו לפקידים האמורים לטפל בכך: "אל תטרטרו אותם, אל תתנו להם לטבוע בניירות, אל תשלחו אותם ממשרד למשרד". ראש הממשלה החרה החזיק אחריו.
אך מניסיון העבר, בשריפת הכרמל הקודמת, בפינוי גוש קטיף וב"צוק איתן" למדנו שיש הבדל בין הבטחות מנהיגותיות שניתנות בצל אירוע לבין מימושן אחר כך. מה גם שהפעם, כדי שהממשלה תסייע כספית לנפגעים, יש הכרח שתכריז קודם לכן על ההצתות כמעשי טרור, וזה עדיין לא נעשה. גם לא ברור אם זה ייעשה באופן גורף בנוגע לכל השריפות, או שמא יהיו כאלה שלא ייכללו בהגדרה זו. והפקידים המבצעים, האומנם יצליחו להשתחרר מכבלי הבירוקרטיה והניירת? שאלה שאלתית.
התרעות פיקוד העורף