לפני כמה ימים ביקר נתניהו באזרבייג’ן ובקזחסטן. לא ראיתי פריצות בשידור, וגם לא הפסיקו את המאסטר שפים ואת הדה ווייסים לסיקור חי. היו כמה כתבות קצרות בחדשות בטלוויזיה, אבל רק תוך פיהוק מורגש היטב, ואחרי הרבה ידיעות שגרתיות למדי. אני רוצה לספר על אזרבייג'ן. מדובר במדינה מוסלמית שיעית, המדינה המוסלמית השיעית השנייה בגודלה בעולם, אבל בכל מקום שם פגשתי אהבה לישראל.

באגודת הסופרים באזרבייג'ן, כבר לפני כעשר שנים, אמר לי אנאר רזאייב, היו"ר: "אני אוהב אהבה גדולה את עם ישראל. הוצאתי לאור לקט ספרות עברית באזרית". הופתעתי. הסופרים האזרים האחרים באותה פגישה אמרו: "במדינות ערביות לא יודעים שיש בישראל חברי כנסת ערבים. כשתחזרו לארץ תספרו שיש מדינה מוסלמית שיעית שאוהבת את ישראל". לא ידעתי איך לקבל את פרץ האהבה הזה וחשבתי שמדובר במילות נימוס. אמרתי להם בנימת איום: "אכתוב זאת", הם ענו: "בוודאי". אמרתי: "עם שמות", הם אמרו: "בהחלט". חזרתי לארץ וכתבתי. המאמר הגיע לשגרירות ישראל באזרבייג'ן ותורגם. חמישה עיתונים אזריים פרסמו אותו.

מול יד מושטת כזאת רציתי לגרום להזמנת אגודת הסופרים מאזרבייג'ן לביקור בישראל. אגודת הסופרים העברים שלחה הזמנה, והם נענו. לא יפה לומר זאת, אבל לחשדן כמוני זו הייתה עוד הוכחה לאמת שבמילים שלהם. זה היה לפני כחמש שנים. גם את הביקור זה לא ראיתם בטלוויזיה. ניסיתי. פנינו לערוץ 2 ואמרנו: תראו איזה דבר מעניין, אגודת הסופרים של מדינה מוסלמית שיעית מגיעה לישראל. לא שווה כתבה? אה כן, הוספתי, אחת הסופרות, גוֹנֶאל אנארגיזי, היא אישה צעירה ויפה מאוד, רהוטה ודוברת אנגלית. מצוינת לראיון. אם זה לא אייטם, אני לא יודע מהו אייטם. אבל מה אני מבין בעיתונות? זה לא היה אייטם כי היא לא דיברה נגד ישראל.

להלן דיווח מן הניסיון שלי לשכנע את כוכב חדשות הטלוויזיה של אז, עמנואל רוזן, לראיין אותה. בתחילה היה חוסר אמון לדברי שבכלל יש דבר כזה כמו משלחת סופרים מוסלמים שיעים, ולכן הגיע נציג מההפקה לקבלת הפנים שערכה להם אגודת הסופרים. למחרת בערב הודיעו לנו שרוזן יפגוש את הסופרת לתחקיר מוקדם. היא ואני הפסקנו ארוחת ערב שנערכה לכבודם בבית בכפר שמריהו ונפגשנו איתו ועם צוותו בבית קפה. רוזן דיבר איתה חצי שעה. נדמה היה שכל השיחה נועדה להוציא ממנה דברים רעים על ישראל, נגד הכיבוש או לפחות לתת לצופים תקווה לעתיד, זאת אומרת שהאהבה הזאת לישראל לא תימשך אצל הדור הצעיר של האזרים. זה לא עזר. היא לא נשברה. לא מן הנמנע שזו הסיבה שהראיון איתה לא שודר. היא טענה שהבינה מצוין מה קרה ואמרה לי: "הוא רצה שאומר דברים רעים ולא הסכמתי". לשמחתי, היא לא האשימה אותנו והוסיפה: "זה ככה בטלוויזיות בכל העולם".

כשהייתי בבאקו, אירח אותנו, בין היתר, נאזים איברהימוב, השר האזרי לענייני תפוצות. תפוצות? חשבתי שרק לנו יש. הוא הסביר: "יש 50 מיליון אזרים בעולם. רק שמונה מיליון מהם חיים באזרבייג’ן. יותר מ־35 מיליון חיים באיראן. אנחנו קוראים לשטח הזה דרום אזרבייג’ן".

לדבריו, רוב האזרים חיים תחת שלטון איראן, ויותר מזה: "רוב האנשים החיים באיראן הם אזרים, והם מדוכאים”. בהמשך דיברנו על הקשר של הכוזרים להיסטוריה של אזרבייג’ן. האם ידעתם שבאזרית שמו של הים הכספי הוא ים הכוזרים? עובדות כאלה על הקשר נתקלו באי־אמון כשסיפרתי זאת לישראלים. נראה שהכוח השיעי המרושע, איראן וחיזבאללה, עולה ובלתי ניתן לעצירה. והנה תמונה הפוכה, מרתקת, מתרבות מוסלמית שיעית אחרת.

הם דווקא בעדנו: באזרבייג'ן המוסלמית אוהבים את ישראל

היא אמנם המדינה המוסלמית השיעית השנייה בגודלה בעולם, אך בכל מקום פגשתי בה באהבה לישראל. אלא שאת התקשורת בארץ מעניינים רק אלה שמדברים נגדנו