1. לפעמים אני מקשה על עצמי בשאלות שאינן נותנות לי מנוח. למשל, האם כשראש ארגון פשע ואנשיו מגיעים לביתו או למשרדו של בעל חוב ודופקים לו את הצורה באלות ואגרופנים, הם מנשקים את המזוזה בכניסתם? האם כשרב המלמד תלמידות צעירות ויצרו גובר עליו, והוא מזמן את אחת התלמידות לחדר ריק במוסד הקדוש שבו הוא מלמד, הוא משאיר את הכיפה על הראש בזמן שהוא אונס אותה? וכשרב גדול בתורה מסביר לצעירה שבאה לבקש את עצתו שהבעיה היא באזור איבר מינה ורק איבר מינו (של הרב) יכול להוות פתרון, האם הוא מאמין שבאותו רגע אלוהים נרדם בשמירה והוא לא ייענש?
פתרון חלקי לשאלותי סיפק רב גדול שנמלט בעזרת מאמיניו מאימת החוק ונדד בין ארצות שונות בעולם, כאלה שאין להן הסכם הסגרה עם ישראל, עד שלבסוף הוסגר ארצה, עלה למשפט ואמר שלו היה חי בתקופת התנ"ך, סופו היה סקילה באבנים.
בישראל לא סוקלים רבנים חולי מין, ולא סוקלים קצינים בכירים עטורי אותות ומופתים, ולא סוקלים ראשי ערים מניאקים, ולא מלמדים בבתי אולפנה חולי מין. עם רוב הנבלות האלו מגיעים ל"הסכמי טיעון" - הלהיט המשפטי שמציל מהכלא את גדולי חלאות המין האנושי.
מזמן לא היה גל עכור כזה של סוטים וחולי מין ששמותיהם מוזכרים באמצעי התקשורת בגין מעצרים והגשת כתבי אישום. מרוב בושה ואולי מתוך רצון להקל על הקורבנות ולמנוע מהן את הסיוט שבהופעה בבית משפט, כולל צליבה על ידי עורכי דין שתמורת בצע כסף יהפכו את הקורבן לתוקפן, הפרקליטות ממליצה גם היא על הסכמי הטיעון. ההתייצבות בבית המשפט היא חוויה נוראית, אם זה לא נגמר עד היום בקטע אלים, שבו קרוב משפחה של נפגעת עבירת מין לא כיסח את הצורה של התוקף, מדובר בנס אמיתי משמיים.
תחשבו שאתם ילדה בת 14 במוסד דתי שלא ידעה גבר מימיה, לא חיבוק ולא נישוק, כשהשטן בדמותו של הרב מופיע בחייה והורס אותם. היא כולה בת 14!
היו לי לבטים אם להביא בפני הקוראים חלק ממעשי הרב כפי שהם מופיעים בכתב האישום. החלטתי לפרסם מתוך תקווה למנוע את עסקת הטיעון עם הרב ומתוך רצון שזה יוביל להרשעתו בעשרות מעשי האונס שביצע, על פי כתב האישום, שעל כל אחד מהם הייתי נותן מאסר עולם.
באחד המקרים המתוארים בכתב האישום קרא הריסון לתלמידה לבוא אליו לחדר הרבנים במהלך שעות הלימודים. כשנכנסה הוא נעל את דלת הכניסה, הורה לה לשבת על כיסא והתיישב מולה. לאחר מכן נעמד, הפשיל מכנסיו ותחתוניו והתיישב חזרה. בתגובה הסיטה הנערה את מבטה. בשלב זה, לפי כתב האישום, אחז הריסון בידו האחת בראשה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לפיה, תוך שהוא אומר לה כי "זה כיף ונעים לה" וכי המעשים תקינים משום שהוא רב.
במקרה נוסף המתואר בכתב האישום פגש הנאשם את המתלוננת בקומת הכניסה של האולפנה והורה לה לבוא עמו למקלט. עם הגיעם לכניסה דחף אותה פנימה, הורה לה להוריד את חצאיתה ותחתוניה ואף נזף בה על שהיא לובשת חצאית, הגורמת לו לסרבול בביצוע זממו. לאחר אחד ממעשי האונס, נכתב בכתב האישום, אמר הרב למתלוננת שהיה לה כיף ושגם לו היה כיף, וכי הפעמים הבאות יכאבו פחות.
הרב הריסון מכחיש מכל וכל את המעשים המיוחסים לו וטוען שאינו מכיר או זוכר את המתלוננת.
מי לא האמין לתא"ל בוכריס, שכשדיבר מול המצלמה לא שכח לשחק מדי פעם בכיפה שעל ראשו, כשאמר בנחישות ובנחרצות ש"לא היה ולא נברא". גם כשקצינה נוספת בצה"ל טענה שהקצין החרמן שלח ידיו ושפתותיו לעברה ועשה מעשים בניגוד לרצונה, הכחשותיו התקבלו בהבנה ובאמון. הרי אין סיכוי שקצין גיבור ירא שמיים, נשוי ובעל משפחה, עוסק בסיפוק יצרים אסורים עם פקודות שלו. הכל פרי דמיונן. שורה ארוכה של פוליטיקאים וקצינים יפי בלורית, טוהר ותואר התייצבה להגן על חברם. הם היו מוכנים להישבע שידו ופינו לא היו במעל. בוכריס עצמו, שהסתגר ונמנע מלצאת לתקשורת, יצא לבסוף, הישיר מבט למצלמה וחזר על "לא נגעתי, לא נישקתי, לא בעלתי". ואחרי זה הכריז, בפאתוס שאין לזלזל בו, ש"אני יוצא לקרב חיי ואני אנצח בו".
החיילות עברו מסכת העלבות, איומים והכפשות מגורמים גלויים ועלומים. ואף על פי שרק שתי החיילות ובוכריס יודעים מה באמת קרה ביניהם, אין טעם להכביר מילים. אופק "לא היה ולא נברא, קרב חיי, אני אנצח" בוכריס הודה, במסגרת עסקת טיעון, בביצוע עבירות מין.
בצל נשארו סוטים שלא מוכרים בציבור ולכן לא זכו לכותרות שמנות. קחו למשל את הצדיק בן ה–88 מעיר הבאבות נתיבות, שנעצר בחשד שביצע עבירות מין בילדים בני 8–13. הוא בקושי קיבל שמונה שורות באתרי החדשות. וזה כלום, הרשימה ארוכה מאוד. מעטר אותה איזה חזן שינעים בזמירות את זמנם של המנוולים - למשטרת ירושלים הוגשה תלונה נגד גבר בן 76, שנכדתו טענה כי הוא נהג לאנוס אותה מאז שהייתה בת 11. הסב החביב, העובד כחזן בבית כנסת, נהג על פי החשד לבוא לביקורים בשבתות ובמהלכם לאנוס את הנכדה.
שבת שלום, ואל תשכחו לנשק את המזוזה. סוטים. טפו.
התרעות פיקוד העורף