ב־1903 נהרגו ברוסיה 50 יהודים, נפצעו למעלה מ־300 ונהרסו כ־2,800 מבנים. הססמה שהובילה את הפורעים הייתה "הכה ביהודים והצל את המולדת". מי שנדמה שכעת אימצה את הססמה הזאת כמדיניות היא ממשלת הימין בישראל, שהחליפה את היהודים בערבים. כשהדם חם, כשהשריפה משתוללת או כששוטר יהודי נהרג, יוצאים העכברים ממאורות הנוחות שלהם ומדביקים את האירועים לערבים.
הטכניקה היא פשוטה ומקוממת ביעילותה: המסר הרשמי והמוסמך, כביכול, הוא הקובע. העובדה שכעבור כמה זמן מתברר שלא ערבים ולא דאעש ולא נעליים איננה מסוגלת להתמודד עם הצריבה הראשונית. מה גם שהקרקע הרגשית של רוב הציבור בישראל מוכנה זה מכבר לקלוט בשקיקה את המשפט "הכה בערבים והצל את המולדת". מי צריך בית משפט או משפט צדק, כאשר המילים "ערבים" ו"דאעש" מטהרות כל שרץ ושקר, גם אם האמת מוטחת בפרצוף בהמשך.
עזבו את הקייס עצמו. המדינה אשמה, הבדואים אשמים, מי הציע וכמה, מי סירב ולמה. הסיפורים, העובדות והטענות פורטו אין־ספור פעמים. הסיפור הברור הוא הטיוח המיידי של האירועים וההסתה עוד לפני החקירה. מה שקרה הפעם בשטח הוא סוג של תגובה עיתונאית, שסתרה את ההסתה של המפכ"ל והשר לביטחון פנים. הדיווחים לא גרמו למהפך אבל ייצבו את קווי השבר בין הימין לשמאל ועבדו בעיקר על מהססי המרכז, שחקירות נתניהו (מסית בזכות עצמו) גורמות להם לפקפק בכלל במדיניות הימין.
עד כדי כך העדויות בשטח סותרות את גרסת אלשיך, ולכן, החקירה הועברה למח"ש. כאן כבר הוצלבו סרטונים שתיעדו את האירוע עם היריות שנורו על הרכב, והתמונה שעולה היא ממש לא חד־משמעית ברוח המפכ"ל והשר. אומנם החקירה לא הסתיימה, והדוח לא פורסם, אבל מה שנשמע לאוזן ונראה לעין הוא מספיק כדי להפנות אצבע מאשימה לעבר המסיתים. ארדן חסין כי הוא פוליטיקאי, ולאלה נראה שמותר להסית. אלשיך הוא פקיד ציבור וכפוף לכללי וחוקי מנהל ציבורי תקין. בהחלט אפשר להעמידו לחקירה על הטעיית הציבור בלא שהיו בפניו עובדות. בכלל, אלשיך הוא מתנחל לשעבר שגר בזמנו ביישוב הבלתי חוקי כוכב השחר. חשבתי פעם שאך חסד עשה עמנו אלוהי השמאל, שלא אפשר לו לכהן כראש השב"כ. אך התברר שפגיעתו רבה לא פחות כשהוא מכהן כמפכ"ל. ועוד משהו, בתקרית נהרגו יעקוב מוסא אבו אל־קיעאן וארז עמדי לוי, שניהם חללי ממשלת ישראל.
התרעות פיקוד העורף