נכון, השר צודק, אבל כדאי שימלא את תפקידו וידאג שיהיו 400 מפקחים, בשכר התחלתי של 25 אלף שקל. במדינה שרוכשת תשע צוללות ו־50 מטוסי F-35 בעשרות מיליארדים (כולל עשרות מיליוני דולרים עמלות למקורבים), חייבים למצוא זמן לדון בסדרי העדיפויות (כי כסף יש לנו כמו זבל), כגון חיי אדם באתרי בנייה, והסביבה הקרובה להם.
כך גם במלחמה על תשתיות שימנעו תאונות דרכים שתוצאותיהן קטלניות. אנחנו מבזבזים חיים של כ-450 אנשים בשנה, על תאונות דרכים ועבודה. אבל בקבינט, בממשלה ו/או בכנסת דנים רק על בנייה בשטחים. הטיול של רה"מ נתניהו לטראמפ אולי חשוב בגלל איראן והחלום על פרס נובל לשלום, אבל עדיין עניי עירך קודמים, ומפעילי המנופים והעגורנים הם לא בדיוק מיליונרים אלא עבדים של חברות כוח האדם.
וזה מוביל אותנו ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שמעוניין להיות מנהיג העובדים היחיד בהיסטוריה שיכהן ארבע קדנציות בלי בחירות. הוועדים החזקים בהסתדרות לא זקוקים לניסנקורן, הם מאיימים ומשביתים בלעדיו או אתו, אבל 1,200 מנופאים זקוקים לו. הציבור זקוק לו כדי שלא למות בבת ים מהתמוטטות מנוף. על הסוגיה הזאת הוא חייב להשבית את המשק לאלתר ולהפסיק מיד את מדיניות שוק העבדים של חברות כוח האדם בתחום הבנייה.
ניסנקורן לא משתכר 35 שקלים לשעה, גם לא שאר חברי בית הנבחרים של ההסתדרות (בינ"ה). היו"ר, שמעוניין להיות נצחי בתפקיד, חייב לדרוש מהשר הממונה (כץ) להשתמש בסמכותו לתקן תקנת חירום שתסדיר מיד את עבודת המנופאים. במקביל חייבים השר ומנהיג העובדים לאמץ את השיטה בצה"ל – להשבית את כל אתרי הבנייה בישראל עד קבלת מסקנות ראשוניות מחקירת החלטורה של המנוף בבת ים.
כי באמת הגיע הזמן שנבחרי ציבור (לא כולל ניסנקורן, שלא אוהב בחירות), יתחילו לדאוג לציבור, ולא רק לעצמם. כי כל הדם שנשפך בתאונות עבודה מהסוג הזה נמצא אך ורק על הידיים שלהם. נכון שהם לא מתרגשים מהנתון הזה, אבל כדאי שנגרום להם להתחיל להתרגש מהמציאות האיומה הזאת.
התרעות פיקוד העורף