סער הפתיע כאשר עזב את עמדות ההנהלה הבכירות שהיו לו, על כל פינוקיהן. לא פחות מפתיעה מן הפרישה היא החזרה, וצריך לומר גם שהחזרה לליכוד גם היא מפתיעה בדור שבו כל פורש מקים מפלגה נפרדת. ואני עוד לא מדבר על הפתעת הענק שסער הסעיר בה את חיינו כאשר נודע על הרומן ואחר כך החתונה שלו עם גאולה אבן.
אנשים שמדברים לעתים עם סער יכולים לספר שהוא אומר שהוא חוזר כי אין לו ברירה. כשהוא אומר אין ברירה, הכוונה שלו היא שבעיניו יש חשיבות לעתיד המדינה. הוא חושב שלכן אין לו חופש בחירה להישאר בשלוות משפחתו מרובת הילדים, אלא לצאת להילחם למען מה שהוא מאמין בו.
כשמקורבים שואלים אותו אם הוא מתכוון להילחם על ההנהגה - במלים אחרות, על תפקיד ראש הממשלה - הוא אומר שמנהיג זה משהו אישי ושחשובה לו יותר הדרך והחזון. אני שמח לדרך מחשבה כזו, כי נעשינו חברה שבה בוחרים בשם של אדם ולא במצע או בדרך. כשמטילים ספק במלים כל כך גבוהות, סער יכול להעיר בצדק: “אני היחיד שוויתר על תיקים ועל משרדים”.
אנשים שדיברו איתו יודעים לומר שהסיבות שהוא נותן הן אחרות: יותר נעים היה לו בחוץ, אבל הוא מבין שיש לנו מדינה, והוא, שנמצא 20 שנה בפוליטיקה, מרגיש שחייבים לחזור אל המקום הפחות נעים. אל המפלגה, הפריימריז, הבחירות.
הוא יודע היטב שהפוליטיקה היא דרך לחיים פחות טובים. יש כאלה שנמצאים שם כי אלה משרות טובות, אבל יש כאלה שנמצאים שם כי אכפת להם מהמדינה, והוא היה רוצה שנחשוב שהוא מן הסוג השני.
סער מספק בינתיים הפתעות, ומי יכול לנחש עוד איזו הפתעה תגיע? החיים הפוליטיים בלתי צפויים. רוב הישראלים מאחלים לנתניהו שנים ארוכות בשלטון (לא נכתוב בעיתון שגם ילדים עלולים לקרוא לפני השינה, מה מאחלים לנתניהו ישראלים אחרים), אבל הכל יכול לקרות בפוליטיקה. ומי יודע - אולי פתאום נראה ראש ממשלה שאשתו מגישה חדשות כל ערב.
התרעות פיקוד העורף