יש הרבה דרכים לעצב את תרבותה של מדינה, אבל רק דרך אחת לעצב את תרבותה של מדינה דמוקרטית: בהחלטה של הציבור. לא החלטה חד־פעמית, דרמטית, אלא, ברוב המקרים, החלטה מצטברת, מבולגנת, מלאת סתירות, מרגיזה, משתנה. זה צריך להיות הבסיס לכל דיון על השבת במדינת ישראל. כיצד היא צריכה להיראות, כיצד ראוי לעצב אותה. כל אחד בביתו יעשה, כמובן, כרצונו, אולם רשות הרבים שייכת לרבים. היא שייכת לציבור. ועל כן, הציבור צריך להחליט. הוא שצריך להחליט, באמצעות נציגיו, באיזה צד של הכביש מותר למכונית לנסוע, ובאיזו מהירות. הוא שצריך להחליט, באמצעות אותם נציגים, באיזה יום בשבוע מותר לתחבורה ציבורית לנסוע, ובאילו דרכים.
זו סיבה טובה לתמוך בחוק השבת. סיבה טובה לתמוך בחוק המוציא את ההחלטה בעניין השבת מידיו של בית המשפט ומפקיד אותה בידי הציבור – כלומר, הכנסת. תכבד הכנסת ותחליט כיצד היא רוצה שתיראה השבת במדינת ישראל ותעמוד למשפט הציבור על החלטותיה. אם תסגור את המרכולים – תספוג את התוצאה. אם תפתח אותם – תספוג את התוצאה.
בית המשפט אינו הזירה הנכונה להכריע כמה מס הכנסה תגבה המדינה. בית המשפט אינו הזירה הנכונה להכריע מה ייפתח ומה ייסגר בשבת. הכנסת היא הזירה הנכונה. וזאת אף שישנה סבירות גבוהה שההחלטה שתקבל תהיה ההחלטה הלא נכונה. הכנסת מקבלת החלטות לא נכונות כל הזמן. זו זכותה. זכותנו כאזרחים היא להחליף אותה כאשר היא מקבלת החלטות לא נכונות.
ומה בעניין השבת? יש מחלוקת. ישראלים רבים חושבים שראוי שהשבת תהיה חופשית ופתוחה. ישראלים אחרים חושבים אחרת. מי צודק? כל אחד צודק לשיטתו. כבר נעשו ניסיונות לא מעטים, כולל בשנים האחרונות, להגיע לנוסחת פשרה המוסכמת על רוב מהציבור בעניין השבת. עד כה, הניסיונות לא הבשילו להצעת חקיקה. גם אם יבשילו, הרבה מאוד ישראלים יישארו לא מרוצים. תל אביבים יהיו לא מרוצים כי הפשרה תגביל מסחר. ירושלמים יהיו לא מרוצים כי תתיר תרבות פנאי. ההתכתשות תימשך. לא נורא. שתימשך. ההתכתשות חשובה. היא מאפשרת לישראלים לחשוב על דמותה של ישראל, על סדרי העדיפויות שלה. היא מאפשרת להם להשתתף בעיצוב דמותה. חשוב איך ישראל תיראה בשבת, וגם ביום חול. חשוב לא פחות שאזרחיה ייטלו חלק בהחלטה הזאת. חוק השבת – אם יעבור ואם לא יעבור – הוא חלק מהתהליך.
התרעות פיקוד העורף