הדבר הראשון: ההסכם האמריקאי־רוסי על הפסקת האש בדרום סוריה, שראש הממשלה הגדיר כ"מנציחה ומגבירה את נוכחות איראן בסוריה ובמזה"ת".
הדבר השני: הודעת הבית הלבן, שלפיה הסכם הגרעין עם איראן ייוותר על כנו. שתי הודעות אלו הכניסו באופן מוצהר את איראן כגורם בולט ומאוד לא רצוי ביחסי ישראל־ארה"ב,
וליתר דיוק, היחסים שבין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה. איראן, האויבת הגדולה של ישראל, היא היום ישות נוכחת באי־מדיניות החוץ של הנשיא טראמפ. התפתחות זאת היא בבחינת חדשות מטרידות מאוד בשביל נתניהו, שהאיום האיראני נמצא בראש סולם דאגותיו.
את התנגדותו להסכם הפסקת האש בסוריה נתניהו לא הסתיר, אבל על ההודעה שמכריזה על המשך קיום הסכם הגרעין עם איראן העדיף ראש הממשלה הישראלי לא להגיב, לא בגלוי לפחות.
וכך מתברר שלנתניהו היה קל יותר להתעמת עם העוינות כביכול של הנשיא הקודם ברק אובמה מאשר להתמודד עם הידידות המסוכנת של "חברו הטוב" דונלד טראמפ.
לראש הממשלה היה נוח ואפילו מפתה לתקוף את האיחוד האירופי ולגנות את יחס הארגון לישראל, כפי שנחשף בשיחה המוקלטת שקיים עם ראשי מדינות, אבל להביע מורת רוח גלויה מהמשך קיום הסכם גרעין עם איראן? זה כבר לא בא בחשבון עבורו. נראה שנוח יותר לזקוף ראש ולהתעמת עם נשיא עוין מאשר להגיב על ידידות שעלולה לבשר רעות ואף לסכן את מדינת ישראל. ועל זה נאמר - "אלוהי, שמור אותי מידידַי. מאויבַי אשמר בעצמי".
התרעות פיקוד העורף