במאי 2016 הוגש נגד מרגל האטום מרדכי ואנונו כתב אישום. החשד: הפר (שוב) את תנאי שחרורו. קטן על ואנונו, אחרי שניצל מכוונה של המוסד לחסל אותו ב־1986 ובילה 18 שנים בכלא, רובן בבידוד. שלא לדבר על שנים של חיים בקלון שאוזנו על ידי קמפיין תמיכה בינלאומי, כולל פרסים על גילוי אומץ לב בדווחו לעולם על יכולתה הגרעינית של ישראל.
לפני ששוחרר ב־2004, הייתי במקרה אצל יחיאל חורב, ראש מלמ”ב. דיברתי איתו כדבר קיביצר מן הרחוב לראש מלמ”ב, שהיה אחראי על כליאתו ותנאי שחרורו בהמשך. תן לו One Way Ticket, הצעתי לחורב, ותשכח מהעסק הזה. חורב, שהיה התגלמות האות הכתובה שנדחפת על ידי רוח התקופה, אמר: “מה פתאום, נחזיק אותו עד שיהיה ברור שאין בו שום סיכון”. הסיכון שחורב דיבר עליו היה שעצם נוכחותו של ואנונו בעולם עשויה לעורר תביעה לפיקוח על תוכנית הגרעין הישראלית. מדובר בשטויות, כמובן, שהפכו במשך השנים להזיה בירוקרטית באדיבות המשטרה, שב”כ, הפרקליטות ובתי המשפט. כולן חוסות בצל המטרייה האימתנית של סודות הגרעין.
הסיבה שבגינה חטף ואנונו 120 שעות שירות הייתה פגישתו במרץ 2013 עם שני אזרחים אמריקאים במלון במזרח ירושלים, חרף צו שאסר עליו לקיים קשר מכל סוג שהוא עם אזרחים זרים ללא קבלת אישור. אביגדור פלדמן, פרקליטו, אמר (לניסים משעל): “זה אחד מכתבי האישום ההזויים ביותר שראיתי. המפגש עם ה’זרים’, שני אמריקאים, התקיים בשנת 2013 ולא היה בו כלום”.
לגבי סעיף אישום נוסף - מעבר דירה ללא דיווח - שממנו ואנונו זוכה, אמר פלדמן ש”הוא אחד המגוחכים ביותר... ואנונו לקח את הספה והארון שלו ועבר מקומה ב’ לקומה ג’ שבה הוא גר, ומיד הוגש כתב אישום. דירה אינה כתובת, דירה היא דירה, וזה פשוט מגוחך”.
על האשמה השלישית - שלפיה הוא העניק ראיון מסווג לערוץ 2 וגם ממנה ואנונו זוכה - אמר פלדמן: “זה לא איזה ערוץ מחתרתי של חובבי הפצצה האטומית, אלא מהדורת חדשות מרכזית. כל הראיון הועבר לצנזורה, וכל מה שפורסם עבר את אישורה. עכשיו פתאום נזכרים להגיש נגדו כתב אישום על דברים שאמר ומדגישים שהם התפרסמו גם קודם. אלה לא דברים חדשים”.
התרעות פיקוד העורף