חוכמת המונים עתיקת יומין גורסת: "נותנים לך - תיקח, מרביצים לך - תברח". בשבועות האחרונים גם מטרטרים תשדירי פרסומת בסיסמה זו, הטוענים שחברה מסוימת ממש מחלקת מתנות ומומלץ לקחתן. לעתים תכופות אני מותח ביקורת חריפה על החלטות של בית המשפט העליון. מעת לעת אני גם משבח החלטות אחרות שלו. אבל גם חסידיו המושבעים ביותר של בית המשפט העליון שלנו יודעים כי השופטים המכהנים בו אינם מלאכים. אין הם אלא בני אדם, כמוני וכמוך, ולכן הם נוהגים כבני אדם. כלומר נותנים להם - הם לוקחים.

כנגד מה נאמרים הדברים?

בג"ץ פסק השבוע כי החוק הפוטר תלמידי ישיבות מגיוס יבוטל בתוך שנה. בפסיקתם כתבו השופטים כי "החוק מפלה בין אדם לאדם, בין דם דם ובין דמים לדמים". הם גם קבעו כי בפועל התגייסו לצה"ל ולשירות לאומי פחות חרדים ממה שנקבע בחוק, ולא הושגו יעדי הגיוס שהציבה לעצמה המדינה. צירוף זה של אי־צדק וכשל ביצועי הביא את בית המשפט העליון לבטל את החוק.

אני מתנגד עקרונית לפסילת חוקי הכנסת בידי בג"ץ. אני גם משוכנע כי כל אזרחי המדינה צריכים לשרת בצה"ל. וכשהייתי חבר כנסת בראשית דרכי חשבתי שצריך להביא לגיוס כזה בדרך של ביטול כל הפטורים: לחרדים, לרמאיות הטוענות שהן דתיות או לערבים. לטעמי, פטור כזה צריך להינתן רק מטעמי אי־כשירות רפואית.

אבל באחד הדיונים הראשונים בעניין זה בכנסת הופיעו שלושה קציני צבא חילוניים, אלוף (מ') דוד עברי, תא"ל (מ') יהודה דובדבני ואל"מ (מ') ראובן גל, ושכנעו אותי כי הנפת גרזן חקיקה על החרדים תהיה הדרך הבלתי יעילה ביותר להשגת המטרה. השתכנעתי כי יהיה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, לכפות גיוס על כל תלמידי הישיבות.

מליאת הכנסת. צילום: יובל שפירא

"מלחמת דת" תפרוץ, ואליה יתגייסו לא רק החרדים כי אם גם רבים מהחרד"לים, המשרתים היום במיטב היחידות והתפקידים, אך חיים ברגשי נחיתות קבועים מול החרדים. השתכנעתי גם כי אפשר להביא, במהלך אטי והדרגתי, לגיוסם של צעירים חרדים רבים, כשם שאפשר לשלב אותם במעגלי העבודה.

שני התהליכים הללו מתקיימים בקצב אטי, אולי אטי מדי.

צריך לצרף עוד תמריצים חיוביים למשרתים ותמריצים שליליים לאלו שאינם משרתים, ולמוסדות החינוך שמהם יוצאים אלו שאינם משרתים, כמו גם למוסדות אקדמיים או לישיבות שרוב תלמידיהם לא משרתים. אבל חקיקה כופה, שתנסה לפתור את אי־השוויון בנטל ב"מכה אחת", גם אם היא "צודקת" - אינה חכמה.

אם המדינה תחליט לנקוט מדיניות אכיפה קשוחה, יחגגו החוגים האנטי־ציוניים בקרב החרדים את ניצחונם. השאר יישרו איתם קו. בתי הכלא הצבאיים יתמלאו אלפי אברכים שיישבו וילמדו תורה בכלא. הניסיון ייכשל, ובתוך פרק זמן קצר ביותר נחזור לנקודת ההתחלה.

# # #

לאחר שנודעה החלטת בג"ץ, פרסמו נציגי המפלגות החרדיות והדתיות בכנסת הודעות זעם ומחאה: "נתק חמור בין בית המשפט והעם היהודי", "בג"ץ מנסה להפיל את ממשלת ישראל", כמו גם קריאות ל"מלחמה ללא פשרות" או לחלופין "מלחמת גוג ומגוג".

אבל אף שאני מתנגד לביטול חוקי הכנסת בידי בג"ץ, ואף שאני מתנגד לפסיקות רבות של בית המשפט העליון, אני בהחלט יכול להבין את הלך רוחם של השופטים. הרי הם בסך הכל בני אדם: נותנים להם - הם לוקחים.

והכנסת "נתנה להם". אולי ביודעין, אולי מתוך שחלק ניכר מחברי הכנסת אז לא הבינו את ההשלכות האפשריות של "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" משנת 1992. נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק הפך את החוק הזה לאבן הראשה ב"מהפכה השיפוטית" שלו, ובעזרתו יכול בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת.

אבל ההיגיון, וגם השיטה הדמוקרטית שלנו, קובעים כי הפה שהתיר הוא גם הפה שיכול לאסור. רוב חברי הכנסת יכולים לשנות את חוק היסוד הזה ולקבוע בו "פסקת התגברות", או לחוקק את "חוק יסוד: השפיטה". לא חשוב איך, העיקר שייכתב שם שאם בית המשפט מבטל חוק של הכנסת בטענה שאינו עומד בעקרונות של "כבוד האדם וחירותו" או "חופש העיסוק", החוק אינו מבוטל, אלא חוזר לכנסת, ואם היא תשוב ותאשר אותו, שוב לא יוכל בית המשפט העליון לבטלו.

הגוף המחוקק, שנתן לבית המשפט את הכוח לבטל חוקים, יכול גם להגביל את הכוח הזה או ליטול אותו לגמרי. הכוח מצוי בידי חברי הכנסת, ולכן קשה להבין את טענותיהם נגד בג"ץ. נתנו להם - לקחו. יקומו חברי הכנסת המוחים נגד החלטת בג"ץ, יגייסו רוב וייטלו מידי בית המשפט את הסמכויות שנטל לעצמו. אינני יודע אם יצליחו לגייס רוב כזה, אבל במקום ליילל - עליהם לחוקק!

# # #

אבל יש עוד זרוע אחת במשוואה של חוכמת ההמונים: מרביצים לך - תברח. חס וחלילה שיבינו אותי שלא כהלכה או יסלפו את דברי: אינני מתכוון כמובן לאיזו שהיא צורה של אלימות. אבל אותם בני אדם שמקיימים מנהג של "נותנים לך - תיקח" מצייתים בדרך כלל גם לתובנה הממליצה לנתק מגע במקרה של מכות.

אותה כנסת בכיינים יכולה, ולטעמי גם חייבת, ובדחיפות, לשנות את כללי בחירת השופטים. התקווה כי אט־אט יצליחו להכניס לבית המשפט גם שופטים שאינם ששים לבטל את חוקי הכנסת הולכת ומתפוגגת לנגד עינינו.

יש כבר שופטים כאלה, אך הם יכולים רק לכתוב "דעת מיעוט" ואינם יכולים למנוע פסילת חוקים. ולפיכך, האבולוציה האטית הזו אין בה די. וכדי לשנות את המצב הנוכחי יש צורך גם בשינוי כללי המשחק. ושינוי כזה קל יותר ליישום מאשר תיקון חוקי היסוד.

חובה להוציא מידי שופטי העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים את הכוח למנוע בחירת מועמד. על פי הכללים הנהוגים היום, כדי לבחור בשופט חדש לבית המשפט העליון אין די ברוב פשוט, למשל, חמישה מתוך תשעה חברי הוועדה. נדרשים שבעה מתוך התשעה כדי לאשר מועמד. זה הופך את שלושת שופטי העליון החברים בוועדה לבעלי "זכות וטו".

כל עוד לא תונחת עליהם מהלומה חוקתית שתשנה את כללי הבחירה - תמשיך המדינה לספוג מהם מהלומות שיפוטיות. שופטי העליון לקחו לידיהם את הכוח שניתן להם גם מכיוון שמעולם לא חששו ממהלומות חוקתיות שייאלצו אותם לסגת. לברוח.

tguvot@maariv.co.il

רק מכה חוקתית תפסיק את המהלומות השיפוטיות על המדינה

הגוף המחוקק, שנתן לבית המשפט את הכוח לבטל חוקים, יכול גם להגביל את הכוח הזה או ליטול אותו לגמרי. הוא חייב, ובדחיפות, לשנות את כללי בחירת השופטים