מעבר לזה, כל שאר אפיוני הפעולה של המפגע דומים: הוא פעל לבדו, בלי שיוך ארגוני ובלי שיקבל הוראה ממישהו. לא היה לו עבר ביטחוני ולכן לא היה ידוע לשב"כ. הפעולה הייתה ביוזמתו והיא באה על רקע סכסוך משפחתי ותסכול, התקבלה ברגע האחרון בלי שישתף בה, ככל הנראה, אחרים והוא השאיר הודעה־צוואה שמרמזת על כוונתו לבצע מעשה דרמטי.
ועם זאת, מהפיגוע עולים סימני שאלה שצריכים להיבדק. מדוע לא הצליחה קהילת המודיעין לנטר את הודעתו מבעוד מועד. גם בפיגוע בהתנחלות חלמיש השב"כ ואמ"ן נכשלו, אף שהיו סימנים מעידים שנוטרו ברשת. במערכת הביטחון מקיימים תחקירים פרטניים ודיונים כדי שאפשר יהיה להפיק מהם לקחים לעתיד, ובמיוחד לבדוק את התזה שאנשים עם היתרים אינם מבצעים פיגועים. אבל המדיניות עצמה לא תשתנה. השב"כ גם צפוי לחקור אם העובדה שהמפגע הוא מבית סוריכ שנחשב ל"פתחיסט", עשה זאת בעקבות הקצנה דתית שעבר.
צה"ל, השב"כ ומתאם פעולות הממשלה בשטחים סבורים כי המדיניות הנקוטה בשנתיים האחרונות, שמבקשת לאפשר לאוכלוסייה הפלסטינית לקיים שגרת חיים למרות הפיגועים מעת לעת, מוכיחה את עצמה ועליה להימשך. מתן היתרי העבודה נועד לאפשר לאוכלוסייה הפלסטינית להתפרנס במינימום הכרחי ולמנוע מהם להידרדר למצבי ייאוש ותסכול, שיובילו להגברת הפיגועים. יש גם קולות המציעים לאפשר גם מתן היתר עבודה לתושבי עזה, שמצבם הכלכלי הולך ונעשה קשה מיום ליום.
בהיעדר מדיניות כוללת של ממשלת ישראל, שאינה מגלה כל רצון לחדש את התהליך המדיני ולאפשר הקלות לפלסטינים (השבוע דחה הקבינט הצעה לאפשר סלילת כביש לעיר הפלסטינית רוואבי, למרות דרישת ארה"ב) נותר צה"ל המבוגר האחראי - וזה לא פשוט. התיאום הביטחוני מוקפא מאז הרצח בהר הבית לפני כחודשיים ותגובת ישראל להציב בו מגנומטרים, והדבר מדאיג ביותר את מערכת הביטחון.
התרעות פיקוד העורף