אומנים ישראלים, מיאיר גרבוז ועד ליאור אשכנזי, הפכו להיות מוקצים על ידי הממסד הישראלי ואף מאוימים. חלק גדול מהאומנים סותמים פיותיהם ואינם מעיזים להביע דעותיהם, מחשש שייפלו קורבן להסתה, הם ובני משפחותיהם. אנשי תקשורת ואומנים לא מעטים שהבינו לאן נושבת הרוח הפכו להיות דוברי השלטון ותומכיו, הם עשו ימינה פנה, והם זוכים לאהבה, לחיבה ולא פחות חשוב לפרנסה בשפע.
ההבדל בין ימי הקמת המדינה, לפני 70 שנה, לבין היום מתבטא בשתי המילים המופיעות על הגלויה של טרטקובר–ליבק, "מתקומה לקטסטרופה". בלי להיכנס לפרשנות של "מה חשב המחבר", שימו לב לשירו הנבואי של יעקב גלעד, שאותו שר יהודה פוליקר. שם השיר - "רוחות מלחמה":
רעש מהומה - ליל המלחמה
צל סכנה
מתפשט במדינה.
ירי ואימה - פחד בנשמה
צל הפרידה
מול חומת הפלדה.
בואו, בחורים
בואו, גיבורים
תנו לאלוהים
תנו את החיים
עד המלחמה הבאה
עד המלחמה הבאה
בואו, ילדים
בואו בגדודים
תנו לאלוהים
תנו את החיים
עד המלחמה הבאה
עד המלחמה הבאה.
זעם וחימה - טעם הנקמה
אש השנאה
ממריאה וגואה
ארץ יתומה - דם באדמה
אש בדמה
ורוחות מלחמה.
בואו, בחורים...
איך אמר אותו קצין בכיר שנוי במחלוקת לחייליו, "אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך".
הקורא ניסים פנדו שלח אלי את המשפט הבא: "אם אתם שומעים על בן אדם רק דברים טובים... כנראה שאתם בלוויה שלו".
התרעות פיקוד העורף