מה שאין לשמאלנים: גם העניין סביב אונסק"ו הוא באשמת ישראל?

למה? כי אונסק”ו הוא ארגון חשוב שעוזר בכל מיני מקומות בעולם לבנות בתי ספר למשל; לימוד קריאה וכתיבה, מדעים וטכנולוגיה בארצות מתפתחות, שימור אתרים ותרבויות הנמצאים בסכנת הכחדה. מטרות נאות וראויות. אבל מה לעשות שהדרך להגשמת המטרות הנעלות הללו עוברת דרך הגיהינום. גיהינום של סילוף ההיסטוריה שלנו והפיכת הארגון ה”תרבותי” הזה לנשק תעמולתי נגד ישראל. לא גם נגד ישראל, לא בעיקר נגד ישראל - אלא רק נגד ישראל.

מה הבעיה של השמאלנים האלה? אין להם שום רגש של כבוד לאומי, שורשיהם בארץ רדודים ותועלתניים וכל התייקרות קוטג’ עלולה לעקור אותם. נוכחותם כאן היא תוצאה של תאונת דרכים היסטורית, של הרדיפות בגולה, של השמדת יהודי אירופה, ולכן מקורות הזכות שלהם על הארץ הזאת הם הצהרת בלפור והחלטת כ”ט בנובמבר. לא התנ”ך, לא מערת המכפלה או קבר רחל, גם לא מה שקובע את זכותם של כל העמים בעולם על ארצם - שבעת מן העתים הצליחו לכבוש את מולדתם ולנצח את אויביהם. כל אלו אינם אומרים דבר לאנשי השמאל. ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל מעיקה עליהם כיוון שהיא מחייבת זיקה למולדת כולה. לא רק לגוש דן.

לכן שמחו רבים מהם כשאונסק”ו הכריז עלינו “כובשים” בירושלים ו”העניק” את מערת המכפלה ל”מורשת הערבית”. פלשתין היא “מדינה” חברה באונסק”ו אף שזה מנוגד לחוקת האו”ם. ובתוקף הכרה זאת הוכרזו כמה אתרים יהודיים מובהקים בארץ כאתרי מורשת “פלשתיניים”, למשל מערת המכפלה עם קברי אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה. על כל אחד מהצעדים העוינים הללו הייתה ישראל צריכה להגיב ביציאה מהארגון. אונסק”ו אפילו העז לגרש את ישראל מהארגון בשנת 1974 בגלל החפירות הארכיאולוגיות בכותל הדרומי. חשיפת ההיסטוריה היהודית של הבית השני הייתה לצנינים בעיני שונאי ישראל אלו. רק בגלל לחץ אמריקאי נאלץ הארגון לשוב ולקבל אותנו. וחבל שחזרנו. אבל השמאלנים אומרים שאונסק”ו עושה דברים טובים בעולם ותורם לתיירות בארץ.

אחד הספרים הנפלאים שקראתי בילדותי הוא “הלב” של ד’אמיציס - ספר פטריוטי איטלקי שנכתב אחרי מלחמת העצמאות של איטליה לפני יותר מ־150 שנה. אחד הסיפורים המופיעים בו הוא “הילד הפדובי אוהב ארצו”. מסופר על ילד עני שנמכר לעבדות כי להוריו לא היה כסף לגדלו. אחרי תלאות רבות הוא ברח והפליג באונייה לחזור לביתו. סיפורו מעורר את רחמי הנוסעים, הם תורמים לו ביד נדיבה, והוא שמח כי יוכל לשוב אל הוריו וכסף בידו. ואז נפנים הנוסעים לשיחותיהם ומתחילים להשמיץ ולקלל את איטליה: מלוכלכת, מושחתת, מלאה גנבים. הילד שומע ומשליך את השטרות והמטבעות שקיבל בפניהם. מאנשים המחרפים את ארצי - איני מקבל נדבות, קורא הילד.