אחדים ניסו לפטור את הסקנדל בפרשנויות מרגיעות: גבאי מבין, כמו יאיר לפיד, כי הקולות הנוספים שהוא זקוק להם כדי לנצח נמצאים ברובם בקרב מצביעי הליכוד וישראל ביתנו. אליהם הוא מכוון וקורץ. אל דאגה: אם ינצח בבחירות, יהיה מוכן לדבר על הכל. כי הערבים לא יהיו מוכנים לדבר על פחות מזה.
גבאי יחפש "פתרון יצירתי" להשאיר את המתנחלים בבתיהם גם אם (חס וחלילה) תקום מדינה פלסטינית ממערב לירדן. אני נוטה להאמין לאלו האומרים כי שום נציג פלסטיני לא יסכים לתנאי כזה. אבל חיפוש הפתרונות היצירתיים לא צריך להיות מוגבל לכיוון אחד. המלכוד שעליו מדבר מיכה גודמן נובע מכליאת המשתנים במשוואה דו־אגפית, היהודים מול הערבים בארץ ישראל שממערב לירדן. אך המלכוד יכול להיפתר אם תהיה זו משוואה שבה פועלים שלושה משתנים, וארץ ישראל, לצורך פתרון הבעיה, אינה מצטמצמת למערב הירדן אלא חופפת את גבולות המנדט הבריטי.
ירדן לא תסכים? הרעיון יפה אבל הזוי? שנים אני שומע טיעונים כאלה. אבל תראו לי ערבי שיסכים למדינה ממערב לירדן בלי ירושלים, או מדינה פלסטינית ביהודה ובשומרון עם חצי מיליון מתנחלים. וכיוון שלשמאל מותר להעלות רעיונות הזויים ואובדניים, שמסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל - רצוי שהימין יעלה רעיונות חלופיים. אלו לפחות אינם מסוכנים.
התרעות פיקוד העורף