"הנרות הללו שאנו מדליקין
הנרות הללו שאנו מדליקין
על הנסים ועל הנפלאות
ועל המלחמות ועל התשועות
שעשית לאבותינו, שעשית לאבותינו
בימים ההם, בימים ההם
בימים ההם, בזמן הזה"
מיד לאחר מכן יצטרפו אליהם הוריהם ובהרמוניה מושלמת בזיופה ישירו יחד את "מעוז צור ישועתי". ובעת אכילת הסופגניות, שלהן חיכו הורים כילדים שנה שלמה, לא יהיו הבדלים בין עדות, מגזרים ומשפחות. כן תהיה הנחמה שבשמן, באבקת הסוכר ובריבה הלוהטת המתחבאת לה בסופגנייה.
זהו חג של בית, ללא רשמיות. לא צריך לצבוע את הקירות בשבילו, לא לעמול שעות במטבח ולא לצאת לחיפושים אחר מתנות לקרובי משפחה. זה חג שמביא עמו את הגשם, את החורף. זה חג מנעים זמירות וצחוק. זה חג המקדש את הבית, את החום ואת ערכי המשפחה.
וכל אחד מזכיר לנו את שאסור לשכוח.
וכמו שכתבו תלמה אליגון־רוז וחיה פרנקל: עמל רבות רבי קלמן להביא לאשתו חנה זלדה את כל המצרכים להכנת לביבה. כשראה שאזלו כוחותיה, קשר לגופו סינר והכין את הלביבות בעצמו כאות לאהבתו.
אשרי האהבה, אשרי הבית שהיא בונה, אשרי החנוכה ואשרי הנרות הללו שלא יכבו לנו לעולם. חג שמח.
התרעות פיקוד העורף