תור הזהב ביחסים שירת את כל הצדדים. מצד אחד האוצר, שלמד שלעתים ניתן להשפיע על דרך מימוש תקציב הביטחון דרך הסכמות ובדרך קיבל יותר שקיפות. ומצד שני הרוויח צה”ל את היכולת לנהל באופן מובנה תקציב רב־שנתי. הפסקת האש בין המשרדים גם מנעה את הטחת הבוץ באנשי הקבע, שפגעה במעמדם.
אלא שבחודשים האחרונים כבר אפשר להבחין במתיחות המתגברת בין המשרדים. בסיבוב הראשון לפני מספר חודשים דרש ליברמן תוספת תקציב של כמעט 5 מיליארד שקלים בגלל השינויים הגדולים באזור, הסביר. האוצר התנגד בתוקף. צה”ל בחר שלא להיכנס לתוך הוויכוח, שהסתיים בהחלטה שהמל”ל יבחן את הצרכים החדשים ויגבש המלצה לאחר פסח. הצבא שידר בכך גם מסר לשר האוצר: בשלב הזה ההסכמות עם המשרד ושמירה על מסגרת התקציב הרב־שנתי חשובים יותר.
גם הפעם מוביל את הוויכוח שר הביטחון ולא הרמטכ”ל, אבל הפעם הוויכוח שונה. ליברמן טוען כעת שיש חור בתקציב של 8.3 מיליארד שקלים: 6.2 מיליארד במסגרת קיצוץ רוחבי ועוד 2.1 ממטלות שהחליט עליהן הקבינט ולא היו בבסיס התר”ש. באוצר מתקשים להבין את הקו החריף שליברמן בחר בו אתמול. הם מאשרים את נתוני הקיצוץ הרוחבי, אבל אומרים שזה בהתאם להסכם החתום ולא שונה מהקיצוץ במשרדים אחרים.
בנוגע למטלות הלא מתוכננות, בעניין הזה הם חלוקים לחלוטין עם שר הביטחון. לתפיסת משרד האוצר, לגבי הסכום הזה מדובר בהסטות פנימיות של משרד הביטחון ולא בפרויקטים שדורשים מימון חיצוני.
בדיון אתמול נכח גם הרמטכ”ל רב אלוף גדי איזנקוט. אחרי הכל, 8 מיליארד שקל זה לא כסף קטן והצבא זקוק לכספים הללו. אבל הצבא כיום לא יוצא למלחמות מול משרד האוצר, שהפנים היטב את רוח השר משה כחלון, שלפיה יש להימנע ככל האפשר מפגיעה בצה”ל.
בין השורות אתמול, אפשר היה גם לזהות שבאוצר מאותתים שיש על מה לדבר, שאפשר להגיע לפשרות, ושאולי הקיצוץ הרוחבי האחרון היה גבוה מדי. אבל מבחינתם, כשמדברים ועושים את זה בחדרי הדיונים בשקט, הרחק מהכותרות הגדולות והחריפות שיצאו אתמול מוועדת חוץ וביטחון – זה עובד לטובת כל הצדדים. האם הקו התקיף שאימץ ליברמן נובע רק מדאגה לצורכי משרדו או שיש כאן גם ניסיון למצב עצמו כמר ביטחון לקראת בחירות אפשריות? תלוי את מי שואלים.
התרעות פיקוד העורף