ילד הייתי על ברכי אבי, ישראל אלדד ע"ה. לומד איתו פרשת השבוע, הולך איתו לטייל בעמק המַצלֵבה הסמוך לביתנו בירושלים, והוא מראה לי קן נמלים, ושיירות־שיירות טוענות משאן להכין לחורף. ילד הייתי כשלימד אותי לשחק שחמט, וידע גם לתת לי לנצח. ילד הייתי כשהייתי הולך עמו לבקר את הסנדק שלי, ר' אריה לוין, ובזכותו זכיתי ללטיפת ידו על לחיִי; ילד הייתי כשהייתי שומע את הוויכוחים בבית עם אורחים נכבדים וגם עם עלומי שם, את הרמות הקול ואת הלחישות. ילד הייתי כשהייתי רואה ושומע את באי ביתו מאזינים לדבריו בנושאי עם ומדינה.ילד הייתי כשיצאתי עמו "להוריד את הזבל", שם פגש את השכן, הפילוסוף וחוקר הקבלה - שאף הוא ירד ופח האשפה בידו - והם עומדים יותר משעה אצל מכלי האשפה ועוקרים הרים...
# # #
ולאחר שנפטר אבי מן העולם ישבתי במקומו בלילות הסדר, ותמיד הוא עמי; ואת דבריו הבאתי לילדַי ונכדַי, ולכל המסובים אל שולחן החג. לפני כעשר שנים ערך יהודה עציון את "הלילה יוצאים ממצרים" - הגדת ישראל אלדד. אל גוף ההגדה המוכר צירף יהודה בצמוד לטקסט הרלוונטי בהגדה מובאות ותקצירים מתוך למעלה ממאה מאמרים שכתב ישראל אלדד על פסח, חירות וגאולה. ורבים מהמאמרים מובאים בשלמותם בחלקה השני של ההגדה, בליווי איוריה של בתי רוני, נכדתו. מעל דפיה של הגדת אלדד זו הבאנו את דבריו וכתביו של ישראל אלדד אל "כל דכפין" - אל כל רעב לחירות וצמא לגאולה. הנה, כך היה ליל הסדר של אבי מורי, ישראל בר' דוד אריה - ובהגדה זו הרחבנו את שולחנו: מנחלת הבית והמשפחה לנחלת עם ישראל כולו.
התרעות פיקוד העורף