אחרי הבחירות האחרונות איטליה מתעוררת לשלטון שהוא בעצם מהפכה. בממשלה יחלקו שתי מפלגות פרועות, כל אחת בדרכה, ודי הפוך אחת לשנייה. בכל מקרה, השלטון עבר לידי כוחות שהדיפלומטיה המסורתית לא רגילה אליהם ולא יודעת איך בדיוק להתנהל מולם. בינתיים כבר שמענו שראש אחת מאותן מפלגות, סלביני, מנהיג המפלגה הלאומית מאוד "הלֶגָה", הודיע שהסתיימה החופשה באיטליה של 500 אלף המוסלמים שנכנסו אליה מאפריקה ומארצות ערב.
בעיות דומות של זרימת מוסלמים יש גם בגרמניה, בצרפת ובבריטניה. זה מציג בפני מנהיגי אירופה הרבה בעיות בוערות ומורכבות שאולי לא משאירות זמן לטפל בבעיה רחוקה יותר כגון הגרעין האיראני.
נתניהו מנסה בכל זאת להציב סדר עדיפויות לאירופה ופועל באופטימיות ובפסימיות, השילוב שהיהודים רגילים לחיות בתוכו. המטרה: להפעיל את אירופה נגד הרצחנות האיראנית. יש סיכוי רב שנתניהו בכל זאת יצליח, כי צריך לזכור שבעולם החדש שנוצר מאז בחירת טראמפ, ארה"ב עושה את הבלתי ייאמן ומעמידה את הערכים המוסריים גבוה מאוד בסולם ההחלטות שלה, במיוחד כלפי איראן.
לכן אם נתניהו יצליח להזיז את אירופה, ולו כמה צעדים בלבד לכיוון העמידה על הערכים, אנחנו יכולים אולי אפילו לנצח את המשטר האיראני. בכל מקרה, אי אפשר להמשיך לשמוע את איראן אומרת "נשמיד את ישראל" ולחשוב שההיסטוריה תסלח למנהיגים שלא עשו דבר כדי למנוע זאת.
אז נתניהו באירופה, וצריך לאחל לו הצלחה. כאן חייבים להוסיף גם תהייה: האם הישראלים כולם באמת רוצים שנתניהו יצליח להציל את ישראל מאיראן? זה נשמע כמו שאלה מופרכת, אבל אם מסתכלים על הטוקבקים לידיעות המתארות את מסע נתניהו לפגישות עם מנהיגי אירופה, אפשר להתחלחל מרמת השנאה כלפיו. המגיבים משתמשים ברמות הגסות ביותר של הקללות ומאשימים אותו שהוא נוסע לו לטייל, שיש לו שיער סגול (זו העדינה בקללות), ושהוא הולך לעשות חיים באירופה.
חירות הדיבור שמאפשר האינטרנט חשפה אותנו לרמות כאלו של שנאה, עד שנדמה, ולא בלי סיבה, שיש ישראלים שמעדיפים שאיראן תבנה פצצה גרעינית ותטיל אותה במהרה בפטריית אש רדיואקטיבית על ראשיהם ועל ראשי בני משפחותיהם, רק שהם לא ישמעו על עוד הצלחה של נתניהו בזירה הבינלאומית או הביטחונית.
התרעות פיקוד העורף