1. תעשיית ההבטחות

לפתע, כמו משום מקום, צצה לה בעיית המחירים ואיתה יוקר המחיה במשק. כמו כל דבר הקורה במפתיע, הטיפול גובל בפאניקה. זה החל לפני שבוע בישיבה, שאמורה הייתה להיות חסויה, בהשתתפות שר האוצר, מנכ"ל משרדו ומנהל רשות המסים.

כחלון נאבק בכל כוחו על כך שהמחירים לא יעלו במשמרת שלו, גם אם הדבר כרוך בפיזור כסף ממסוקים מעל גוש דן. בימים האחרונים הוא עסוק בהנדסה פיננסית של משק החלב ובחתימה על הסכמי שיתוף פעולה עם הרפתנים מאחורי גבו של שר החקלאות. שר האוצר עסוק בפוליטיקה הקטנה של האם המחיר הגולמי של החלב יעלה (ביום ראשון הקרוב), יירד, או יישאר ללא שינוי. נוסף לכך, כחלון פועל להפחתת מכסים גם ממדינות שלישראל אין עמן הסכמי סחר.

אפשר להבין את כחלון המעוניין להוריד את יוקר המחיה. בתחומי הדיור, המכוניות וגם מוצרי המזון מדובר בפיגוע של ממש. אבל חייבים למצוא את האיזון ולדעת שיש שיקולים נוספים. קודם שגבולות הסחר נפרצים, מומלץ לבחון כיצד נוהגות מדינות אחרות, ובראשן ארה"ב, כשהן רוצות להגן על התוצרת המקומית. בגלל עודף ייצור מקומי מדינות חוסמות את שעריהן לייבוא מתחרה.

טראמפ נכנס על רקע זה למלחמת סחר לא רק עם מקסיקו או קנדה השכנות. הוא נלחם עם מדינות האיחוד האירופי ועם מעצמת הענק סין. הוא נטפל אפילו ליצרנית האופנועים הכבדים הרלי דיווידסון, שמעוניינת לעקוף את המגבלות ולמכור את תוצרתה לאירופה. גישת "אמריקה תחילה" נועדה להגן על התוצרת המקומית.

ומה קורה אצלנו? מיד תשמעו. יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, ד"ר אבי שמחון, חושב שצריך לפתוח את משק החלב לתחרות, כולל יבוא חופשי מחו"ל, ולזרוק לעזאזל את המשקים החקלאיים עם הפרות והחקלאים, ויעלה כמה שזה יעלה.

כדי לקדם את עמדותיהם מודלפים דוחות הנחשבים פופולריים במיוחד של ארגון ה־OECD. דוח ארגון המדינות המתועשות קבע השבוע שמחירי התוצרת החקלאית בישראל גבוהים ב־16% מאלה של מדינות המערב, והסיבה העיקרית היא התמיכה הממשלתית המעוותת. אז רגע לפני שד"ר שמחון ימליץ ליישם את המלצות הדוחות, כדאי שיפנים שאלפי משקים חקלאיים לא מגינים על גבולות שווייץ אלא פועלים ביישובי עוטף עזה וגבול הצפון.

הוא חייב לחשוב מה יקרה יום אחרי שישראל תיקלע לאמברגו ימי, ותהיה ללא תוצרת מקומית. האם במקרה זה נייבא תוצרת חקלאית מעזה, נקנה חלב מרבת עמון או עגבניות מאיסטנבול שבשליטת הסולטן ארדואן? ברור שלא! לכן מנסים עדיין, לפחות כלפי חוץ, לשמור על התעשייה והחקלאות ולהעדיף כחול־לבן.

שלוש הוועדות החשובות ביותר בכנסת נדרשו השבוע לגורל התעשייה: ועדת הכספים ביוזמת משה גפני, ועדת הכלכלה ביוזמת איילת נחמיאס־ורבין ומירב בן־ארי וועדת חוץ וביטחון ביוזמת עפר שלח. מכל הדיונים נפקד ולא במקרה שר האוצר. כחלון לא הגיע וגם לא התקשר אף על פי שזומן, ולא כי הוא שונא תעשייה.

הרקע לנפקדותו הוא מערכת היחסים העכורה עם נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש (שללא קשר, נעצר אתמול בחשד להתחמקות מתשלום מס בהיקף 1.5 מיליון שקל). כחלון נפגע מברוש, אבל במקום להניח למאבקי האגו, הוא מעדיף להחרים ולהשאיר את התעשייה לטיפולו של שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן.

בישיבת ועדת החוץ והביטחון הוטרד עפר שלח מהסכם הסיוע הביטחוני האומלל עם האמריקאים וקרא לנקוט בדחיפות מהלכים להצלת התעשיות הביטחוניות. גפני מצדו הזהיר שמפעלי נשר בהרטוב עלולים לקרוס, ודרש להאריך את תוקף היטל ההיצף על יבוא המלט שהטורקים מסבסדים. סבסוד קיים גם ביבוא מלט מיוון. כיצד יבוא בהיצף עלול למוטט מפעל? איתמר אפל, מנכ"ל חברת הכבלים סינרג'י משדרות, סיפר שבגלל היבוא המפעל עמד על סף סגירה, וההפסדים הובילו לפיטורי 160 מתוך 250 העובדים. רק בזכות היטל של 14.5% המפעל עמד מחדש על הרגליים.

את הדיון בוועדת הכלכלה בנושא תוצרת כחול־לבן הובילו נחמיאס־ורבין, ידידת המחלקה, ומרב בן־ארי. בעלי מפעלים כמו נורית הראל מד"ר פישר ונשיא התאחדות המלאכה והתעשייה יוסי אלקובי סיפרו על הקשיים מול רשויות מקומיות ועסקים המעדיפים תוצרת זולה מטורקיה או מסין. אלקובי סיפר שהזמנה שקיבל לרהיטים ממלון בירושלים בוטלה כי נמצאת תוצרת זולה יותר מטורקיה. את הכיפות (לא הברזל) לצורך הביקורים בכותל מייצרים בסין.

"אנחנו נחושים לגרום לכך שהממשלה תקיים את חובותיה", אמרה ח"כ נחמיאס־ורבין. "לא צריך להיתפס לייאוש. צריך להמשיך בכל הכוח ולטפל בהעדפת תוצרת כחול־לבן", אמרה בן־ארי. ועל כך נאמר, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

2. מבקר התיאטרון

לאחר שהתגלגלה במשך חמש שנים הושלמה בשבוע שעבר מכירת תעש לאלביט מערכות תמורת 1.8 מיליארד שקל. השבוע "נזכר" מבקר המדינה יוסי שפירא לפרסם דוח הקוטל לחלוטין את העסקה. בדוח שפרסם ביום שלישי התריע השופט שפירא על כך שהעסקה עלולה לפגוע בשוק הביטחוני, והיא התנהלה ללא שקיפות ובמהלכה פרשו בצורה מפתיעה מספר מתמודדים. בקיצור, מבחינתו זאת לא ההפרטה שצריכה להילמד בבתי הספר למינהל עסקים.

שפירא היה חתום על הדוח, אבל הוא דיבר מגרונה של החשבת הכללית לשעבר באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו. היא התריעה בזמן אמת וכבר לפני שנתיים על בעייתיות העסקה, היעדר השקיפות, ועל כך שמחיר תעש נמוך בעשרות אחוזים משוויה האמיתי ואינו תואם את העובדה שמדובר בקונה יחיד (אלביט מערכות). החשבת לשעבר עשתה את הנדרש ממנה והתריעה בזמן אמת, ובעקבות כך למחיר הסגירה נוספו כמה עשרות מיליוני דולרים. אבל האם אחרי שהעסקה נסגרה, נחתמה ודווחה לבורסה על ידי אלביט, עוד אפשר לעשות משהו עם דוח המבקר? ממש כלום.

פוסט מורטום המבקר אינו מועיל, שכן בעתיד הנראה לעין לא תופרט חברה נוספת כמו תעש. הדוח יישכח במהרה עד לפרסום הדוח הבא, וחבל. חבל כי שפירא ידע ימים של ביקורת אקטיבית שכללה טיפול שורש ולא ניקוי שיניים. ערב בחירות 2015, למשל, הוא לא היסס לפרסם דוח על מחדלי שוק הנדל"ן ועל האחריות של ממשלת נתניהו לניפוח בועת הדיור. אני כבר לא מדבר על דוח ההוצאות במעונות ראש הממשלה שפורסם באותו הזמן.

דוחות הנדל"ן והמעונות עשו הרבה מאוד רעש, אבל זה לא הפחיד את המבקר. אלה היו ימים אחרים. שפירא הוריד מאז פרופיל, והוא מתמקד בפרסום דוחות שבדיעבד. כשמדי פעם פורצת שערורייה או נחשף סקנדל או פסטיבל, הוא שולף דוח שכבר פורסם בסגנון "הנה, אמרתי לכם".

מבקר המדינה יוסף שפירא. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

על הפרק עומדת כעת שערורייה הנוגעת לבחירתו של אביגדור יצחקי לתפקיד יו"ר מפעל הפיס. שפירא לא צריך להמתין עד שיצחקי יפדה את כרטיס הפיס הזוכה. תלונות בנושא שכבר שוגרו אליו מחייבות אותו להביע את עמדתו כאן ועכשיו. הוא ידע בעבר לעצור הליכים שהיו בעיצומם בעילה שהם תחת בדיקתו, והוא יכול לעשות את זה גם עכשיו. כפי שחשפתי והערכתי (ובשביל זה לא צריך לקבל את פרס סוקולוב), יצחקי סומן לתפקיד מראש. כל ועדת המינויים הייתה הצגה לא מוצלחת.

תפוח האדמה הלוהט עובר כעת לאחריותה של שלומית ברנע־פרגו, שאמורה לספק את ההכשר המשפטי למינוי (בתקווה שלא תמרח את העיתונאים כפי שנחשף בתמלילי ניר חפץ). רגע לפני שמכשירים את המינוי, שפירא מוזמן לומר את דברו, אבל בינתיים הוא שותק. מה קרה למבקר שעד לפני שנה היה פעלתן וגרם למהומות בבלפור?

מאז יוזמת החקיקה של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שנועדה להגביל את כוחו ולמנוע ממנו ביצוע עבודה אקטיבית תוך ביקורת מתגלגלת, שפירא אינו אותו שפירא. יוזמת החקיקה שהגיעה לוועדת השרים לחקיקה בפברואר האחרון נבלמה בסופו של דבר, אבל המבקר מתנהג כאילו החקיקה כבר אושרה. כך גם נראות התוצאות בשטח.

בשבוע הבא (4 ביולי) ימלאו למבקר שש שנים בתפקיד. הוא יכול לנצל את יום העצמאות האמריקאי לחגיגת חידוש עצמאותו. בשנת הכהונה האחרונה שעוד נותרה לו הוא יכול לחזור להיות אקטיבי. אם לא, בסוף הדרך הוא עלול להיזכר כמבקר תיאטרון ולא כמבקר המדינה.

3. סדין אדום

המפקחת על הביטוח דורית סלינגר השיקה בתחילת השבוע את הכנס השנתי של רשות שוק ההון. "אנחנו מפקחים על מאה גופים מוסדיים. כמות כזאת של גופים מפוקחים לאור המשאבים העומדים לרשותנו, מחייבת אותנו לנקוט גישת פיקוח מבוססת סיכונים", אמרה סלינגר.

כרגולטורית היא מחזיקה בכוח עצום, המתבטא בין השאר באחריות לניהול 1.5 מיליארד שקל, הגדלים בקצב של 130 מיליון שקל לשנה. 800 אלף אזרחים מקיימים אינטראקציה עם הגופים המוסדיים המנהלים עבורם את הכסף. גישת שנאת הסיכון שלה התבטאה במאות רבות של הוראות רגולטוריות שהונפקו בזמן כהונתה, והוציאו את המיץ ואת החשק לעסקים.

כמובן שזה לא עבר בשקט, ובעקבות כך הוטחה בסלינגר ביקורת חריפה. שרת המשפטים איילת שקד ואחרים לא הסתפקו במילים ודרשו להגביל את כוחה באופן מעשי באמצעות ועדת הכספים. האם יש הצדקה לביקורת, או שאולי יש להניח למפקחת לעשות כאוות נפשה בטריטוריית הביטוח, שוק ההון והבורסה?

ניקח לדוגמה מקרה אחד בלבד הנוגע למדיניות האישורים לרכישת חברות ביטוח. המפקחת מנעה על הסף כל דריסת רגל לענף לגופים סיניים שהתעניינו בחברות ביטוח או בתי השקעות. מה נחשב לגורם סיני? כל גוף עסקי שיש לו איזה קשר עסקי לסין, ולא משנה אם מדובר בגוף פיננסי הפועל על סמך רישיון שהתקבל כדין בכל אחת ממדיניות המערב הנאורות.

בשנים האחרונות נפסלו כל הגורמים שמחוברים איכשהו לסין והתעניינו ברכישת תאגיד ביטוח כמו כלל ביטוח או הפניקס, או ברכישת בית השקעות כמו מיטב דש. מדובר בין השאר בפוסון, יאנגו וסיריוס, שביקשה לרכוש את הפניקס. בשביל סלינגר הדגל הסיני גרוע יותר מסדין אדום. סיריוס היא חברה אמריקאית הנשלטת על ידי מינגשנג הסינית. היא מתנהלת מול האוצר יותר משנה. להוכחת רצינות כוונותיה רכשה 4.9% ממניות הפניקס. הסכם הרכישה של הפניקס שנחתם מול דלק יפוג בשבוע הבא, וסלינגר אינה משמיעה קול. היא שותקת ונותנת לסיריוס להתייבש ולהתבייש.

רשמית סלינגר אומנם אינה פוסלת שום גוף סיני. בתוך תוכה היא בטוחה שהסינים פסולי חיתון בנוגע לכללי הממשל התאגידי, השקיפות ורמת הסיכון בהשקעות. לדידה היא שומרת הסף האולטימטיבית של הפנסיונרים ובעלי הפוליסות. זו גישה פטרנליסטית, שבאופן מוזר נותרה ללא תגובת הממשל הסיני, לא בפני ממשלת ישראל ולא בפני בית המשפט העליון. כנראה שהם מנומסים ולא רוצים לריב. ועדיין לא ברור מדוע עד היום לא התקיים שום דיון בנושא אצל נתניהו או בהנהלת האוצר.

המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

הפסילה הסדרתית של משקיעים סיניים כבר אינה עניין של נתון פיננסי כזה או אחר, אלא עניין של יחסי חוץ ואינטרסים כלכליים נוספים של המדינה. כל זה מעניק למדיניות סלינגר רוח גבית המועצמת דרך שתיקת שר האוצר.

אז מה בכל זאת אפשר להמליץ ליו"ר סיריוס אלן ווטרס, או למיליארד סינים שאינם טועים? הייתי ממליץ להאריך את תוקף הסכם הקנייה עם יצחק תשובה (בעל הבית של הפניקס) שיפוג ביום חמישי הבא, ולהחזיק מעמד בסך הכל שלושה חודשים, עד סיום כהונתה של סלינגר. המועמדת העיקרית להחליפה היא עו"ד מיה ליקוורניק, שהוזכרה כמועמדת לניהול רשות החברות הממשלתיות. ליקוורניק מחוברת יותר לערכים עסקיים וסביר להניח שמדיניות ה־BDS כלפי הסינים תיבחן לעומק.

אלא שתשובה עצמו לא פראייר. אם יסכים להארכה, סביר שידרוש תוספת למחיר, ובצדק. רווחי הפניקס כמו רווחי חברות הביטוח האחרות יזנקו בשנים הקרובות, כשהריבית במשק תעלה. גם אם זה לא יקרה עד סוף 2018, זה יקרה בוודאות בתוך שנה.

4. סוגר חשבון

הכנס השנתי של רואי החשבון שייערך בשבוע הבא הוא האחרון של יזהר קנה, הסוגר חשבון אחרי שלוש שנות כהונה. אף על פי שהמקצוע מצטייר כאפור ומשעמם, מתברר שמאחורי הקלעים הפוליטיקה והיצריות עובדות שעות נוספות.

קנה החליט לא להתמודד בשלב זה על כהונה נוספת. אחת הספיקה לו. "בענף קיימים אתגרים לא מעטים, ובתקופת כהונתי הצלחנו להתמודד עם לא מעט מהם", הוא אומר לי.

אילו אתגרים קיימים היום בענף, ואיך מתמודדים איתם?
"אחת מהבעיות שעדיין קיימות היא שכר הטרחה הנמוך, בעיקר בחברות הבורסאיות. אבל עברנו את נקודת השפל, והשכר מתחיל לעלות. המשרדים הפנימו את הבעיה, וכשצריך מוותרים על לקוחות שמשלמים מעט. בעיה נוספת היא הירידה במספר הסטודנטים שהולכים למקצוע, וזאת אחרי תקופה ארוכה של עלייה בשנים 2007־2015. הביקוש למקצוע לא עולה, ורמת השכר יורדת. למרות זאת אני חושב שתוך שנתיים־שלוש המגמה תתהפך ונראה עלייה. הבעיה השלישית היא הכבדת הרגולציה בתחום המסים, המגיעה בשטף אחד. נוצרה חקיקת בזק קיצונית וצריכות להיות פעולות המאזנות אותה".

מקצוע ראיית החשבון הקלאסי, שבמרכזו הביקורת החשבונאית, הולך ונעלם?
"אכן, יש ירידה במעמדה. המשרדים הגדולים נאלצים למצוא מקורות פרנסה חלופיים כמו ייעוץ מיסוי, ייעוץ כלכלי וגם תכנון אסטרטגי וייעוץ למכרזים. מעמד רואי החשבון המבקרים חברות בורסאיות יורד, וקרנם של העוסקים בשירותים נלווים מתחזקת. יש לי הרגשה שברשות ני"ע מבינים זאת".

יזהר קנה. צילום: שלומי יוסף

האם התחרות בין המשרדים נרגעה?
"לא, היא עדיין קיימת, ובחלק מהתחומים, כמו נושא שכר הטרחה באוניברסיטאות, היא החריפה, ויש מקרים שבהם לוקחים תיקים בהפסד. חלק מהאשמה במצב נמצא במערכת המכרזים שמנהלים המדינה או גופים גדולים. אחד התנאים למכרז הוא ניסיון בתאגידים גדולים. חלק מהמשרדים מציעים מחירי הפסד כדי לזכות ואז לצבור ניסיון למכרזים אחרים. חייבים לציין לטובה את רשות ני"ע, שפרסמה מכרז לשירותי ראיית חשבון וקבעה מראש מחיר סביר בהחלט לשעת עבודה, והשאירה את ההתמודדות על האיכות בלבד".

נשיא הלשכה הבאה ייבחר ב־4 בספטמבר. ידוע לי שתמליץ על ז'ק בלנקה. האם ראוי להעדיף מועמד מסוים על פני האחרים?
"אתה יודע וגם אחרים יודעים במי אני תומך, אבל אין לי עניין להתייחס לכך פומבית או רשמית. לצערי הרב, מערכת הבחירות בעייתית מבחינת המסרים של חלק מהמתמודדים לנשיאות או לוועד המרכזי. יש כאלה עם תעמולה נגטיבית יומיומית, וזה מפריע לעבודה השוטפת. באשר למועמד המועדף שלי, אני יכול רק לשרטט את התכונות הנדרשות, שהמרכזית בהן היא היכולת לנהל ולהאציל סמכויות ולשמור על מערכת יחסים טובה. אני לא מציין את עניין הביקורת, כי כמו שאמרתי סוגיית הביקורת נמצאת בירידה מבחינת חשיבותה.

"הנשיא הנבחר נדרש להיות בעל מומחיות גבוהה בכלכלה או במסים או בביקורת כדי שההערכה אליו תהיה גבוהה. אני יכול להודות שידיעותי בנושאי מסים היו ברמה נמוכה יחסית לעומת תחום הביקורת החשבונאית. התמזל מזלי והסגן שלי (בלנגה - י"ש) היה לצדי ודאג לעדכן אותי לפני כל ישיבה חשובה. לכן התמצאות בביקורת חשבונאית אינה תנאי הכרחי לנשיא הלשכה. אם למשל רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, תחליט תיאורטית להתמודד, היא תהיה מועמדת ראויה בהחלט".

האם עם כניסתך לתפקיד הופתעת מרמת הפוליטיקה בארגון?
"שימשתי במשך שנים כסגן נשיא, גזבר ומזכיר. שום דבר מזה איננו משתווה לקצה קצהו של תפקיד נשיא הלשכה. כנשיא אתה נותן את כל כולך לתפקיד, וזה בא על חשבון החיים הפרטיים והמשפחה וכל זה בהתנדבות. גם תוכן העיסוק מגוון ותובעני, כי הוא מקיף הרבה מגרשים. הופתעתי במיוחד מהפוליטיקה הפנימית והתאכזבתי מכך".

"פעם אחרי בחירת הנשיא כל רואי החשבון התאחדו סביבו, אבל הדבר הזה כבר לא קיים הרבה מאוד שנים. למרות כל זאת, בשלוש שנות כהונתי התבצר מעמדה של הלשכה, וזה מתבטא בחקיקה. קיימת חובת היוועצות איתנו. בבתי המשפט הלשכה הופיעה כתובעת או כידיד בית המשפט (בתביעה ייצוגית אצל השופט כבוב). התרחבנו לפריפריה והפסקנו לפעול רק במדינת תל אביב".

הכנס השנתי שייפתח בשבוע הבא הוא האחרון שלך כנשיא. מה יהיה בו?
"ראשית, מדובר בכנס השני המתקיים השנה, לאחר שהראשון הסתיים בהצלחה גדולה. בכנס הזה יהיו אורחים ומרצים רבים מאוד, המתמחים בתחומי החשבונאות, הביטוח לאומי ועוד. יהיה איתנו מנהל רשות המסים הנכנס ערן יעקב, מנהל רשות החברות ינקי קוויט, שרים כמו חיים כץ ואלי כהן, השר לשעבר גדעון סער וחברי כנסת רבים".

הממשלה לא מקיימת את חובותיה: דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

הכנסת חגגה השבוע את יום כחול־לבן, אבל במאבקים להפחתת יוקר המחיה ההבטחות נשארות מאחור. וגם: מדוע מבקר המדינה הפסיק להפחיד ונשיא לשכת רואי החשבון סוגר חשבון