אזלו התירוצים: עוד חג אחד וגמרנו. שמחת תורה הוא האחרון בסדרת חגי תשרי, ואחרי שניפרד מהסוכות, השמיים הם הגבול. נגיע למנוחה ארוכה עד דצמבר, מועד חג החנוכה. בחגים נעלה המערכת הפוליטית והציבורית את שעריה והתנהלה בעיקר מאחורי הקלעים (במאמר מוסגר אעיר שבמגזר הפרטי אין חגים ושבתות. רק בשבוע שעבר דווח על עסקת ענק נוספת למכירת חברת הביומד מזור רובוטיקה למדטרוניק ב־1.6 מיליארד דולר, ומי יודע אילו עסקאות נוספות נרקמות ממש בימים אלה).

בחזרה למגזר הפוליטי. סימני הימים האחרונים ומהלכיו של נתניהו מראים שפני הממשלה לבחירות. אם נתמקד בשר האוצר, לפחות שתי יוזמות שלו מוכיחות שמבחינתו מערכת הבחירות כבר בעיצומה. תמיכתו ביוזמת תיקון חוק התרבות של מירי רגב, שעד היום לא נחשב לגדול מעריציה, מסירה ממנו סופית את תחפושת הליברל הנאור ומוכיחה שמדובר בנץ פוליטי כחול־לבן. היא מוכיחה משהו נוסף: כחלון בונה על תגמול פוליטי או שיתוף פעולה מצדה של רגב, קודם לבחירות או אחריהן.

היוזמה הכלכלית השנייה תאפשר למקבלי המשכנתאות להשיג מימון של 90% לקניית דירה ראשונה, בסיוע המדינה. היוזמה מוכיחה שלמרות הביקורת כחלון אינו בוחל בכל דרך להיטיב עם הזוגות הצעירים, קהל בוחרים פוטנציאלי, גם אם הדבר כרוך בהאצת עליית מחירי הדיור.

הכנסת תחזור למושב החורף ביום שני, 15 באוקטובר. מרבית הפרשנים הפוליטיים בטוחים שהמושב הנוכחי יהיה האחרון ובמהלכו יוכרז על הקדמת הבחירות. בין שזה יקרה ובין שלא, הדבר לא מפחית מחשיבות המשימות שהמערכת הכלכלית חייבת להשלים והאתגרים העומדים בפניה. תקציב 2019, שאמור להיות כאב הראש העיקרי של הממשלה, אושר כבר בתחילת השנה, כך שאחד המטרדים הפוליטיים שאמור היה לאיים על שלמות הקואליציה סולק. אבל העניינים הכלכליים הבוערים עומדים בתור ההולך ומתארך, וכבר אי אפשר להתחמק מהם.

המשימה החשובה ביותר (למעט מינוי מחליף לרמטכ"ל ולמפכ"ל המשטרה) הוא איתור מחליף לנגידת בנק ישראל קרנית פלוג, שצפויה לפרוש בתחילת נובמבר. פלוג הקדימה והודיעה על פרישתה כבר בתחילת יולי. היה מספיק זמן לאיתור מחליף לתפקיד, אלא שכרגיל אף אחד לא התייחס לנושא ברצינות, והדיונים התנהלו בעצלתיים. נתניהו וכחלון הספיקו לראיין שני מועמדים, ובמהלך החגים צץ משום מקום מועמד נוסף, פרופ' אמיר ירון שמו. השמות שהוזכרו עד עכשיו, למעט פרופ' אפרים צדקה, די אפורים. יש לייחל שבחודש שנותר עד לפרישת הנגידה יתבצע הבלתי אפשרי ויאותר מועמד איכותי וראוי. פלוג לא תסכים להאריך את כהונתה.

וקיימים עניינים כלכליים נוספים. הובטח שתוכנית הסיוע לעסקים קטנים, בהיקף חצי מיליארד שקל, תגובש "אחרי החגים". האם כחלון יעמוד בהבטחתו? נראה שכן - אבל בעירבון מוגבל. הסיוע יהיה בסכום נמוך יותר, והעיתוי ייקבע בהתאם לצרכים הפוליטיים.

פצצת זמן פיננסית מתקתקת נוספת נוגעת להצמדת שכר השוטרים לזה של אנשי הקבע. מדובר בתוספת שעלותה התקציבית כ־7 מיליארד שקל. נתניהו הפגין תחילה שרירים ורצה להביא לממשלה החלטה המבטלת את ההצמדה. אלא שלאכזבת כחלון הוא נבהל ברגע האחרון ומשיקולי בחירות החליט לזרוק מידיו את תפוח האדמה הלוהט באמצעות המתכון הממוחזר, אבל היעיל, של הקמת ועדה. אלא שגם כאן הזמן הולך ואוזל ותירוץ "אחרי החגים" כבר לא עובד.

ומה עם הקרקס ששמו ועדת החקירה של האשראי לטייקונים, שיו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל מנסה להחיות כל פעם מחדש? לאחר ההברזה של הממונה על שוק ההון דורית סלינגר נותרו בזירה נציגי בנק הפועלים (שיתייצבו ב־21 באוקטובר) ונציגי בנק לאומי (ב־28 באוקטובר). כבל מקווה להספיק לספק כותרות ממופע הראווה של הבנקאים, אבל אם יוכרז על הקדמת הבחירות, זה כבר לא יקרה. לו אני כבל הייתי מסתפק בעובדה שנוחי דנקנר, אבי שיטת הטייקונים, שילם בענק וייכנס בשבוע הבא לכלא, לשלוש שנות מאסר.

כאב ראש נוסף המונח לפתחי בנק הפועלים ומזרחי טפחות הוא ההסתבכות עם הרשויות האמריקאיות בפרשת ייעוץ המס ללקוחות. החגים עברו, ושני הבנקים שואפים לסיים את הסאגה עד סוף השנה כדי להסיר את העננה המגבילה אותם בפיתוח מנועי צמיחה בחו"ל. ויש נושאים שוטפים אחרים המתגלגלים מספר חודשים, כמו המחלוקת החריפה בין האוצר לתנובה על עדכון מוצרי החלב. הבעיה התגלגלה בשבועות האחרונים לפתחם של שופטי בג"ץ, שגם הם מצפים שהצדדים יגיעו להסדר "אחרי החגים".

איום הגרעין הבורסאי

להנהלת הבורסה יש מלאי של סיבות לדאגה, אבל גם סיבה אחת לשביעות רצון. הדאגה העיקרית נובעת מהיבלעותן של חברות ישראליות בעלות שווי שוק של מיליארדי שקלים על ידי גופים בינלאומיים, והיעלמותן מהנוף הבורסאי. זה קרה בלוח זמנים צפוף עם פרוטארום, חברת המשקאות המוגזים סודהסטרים, ובשבוע שעבר עם מזור רובוטיקה. הן יימחקו מהמסחר בגלל מיזוגן עם חברות האם הרוכשות, ונפח המסחר ידולל.

מאידך גיסא, הנהלת הבורסה מוזמנת להודות לרגולטורים הישראלים לדורותיהם על שאילצו את בעלי השליטה להשתמש בבורסה כפתרון האחרון למכירת החזקותיהם. בזכות חוק הריכוזיות וכללי הרגולציה, שהמאיסו על בעלי השליטה את החיים, הבורסה לני"ע הפכה למפלטם האחרון. לפי הנתונים, בעלי השליטה מכרו במחצית 2018 מניות בסכום שיא של 5 מיליארד שקל.

נתחיל מהחדשות החמות: קבוצת שחר־קז, בעלת השליטה לשעבר בהפניקס, ניצלה את החגים ומכרה את מניות הפניקס ב־120 מיליון שקל, באמצעות חברת המכוניות מאיר. הקבוצה ניצלה את הזינוק במניה שהושבחה באדיבות המנכ"ל אייל לפידות, ומתחילת השנה מכרו מניות בשווי 400 מיליון שקל. היא מחזיקה כיום כ־10% מהפניקס, לעומת 23% בתקופת השיא שלפני חמש שנים. גם חברת דלק של יצחק תשובה, בעלת השליטה הנוכחית, ניצלה את אוויר הפסגות במניות לטפטוף הדרגתי של 17% מהמניות.

וכך, בלי להרגיש, בתוך חודש נמכרו מניות הפניקס ב־850 מיליון שקל. תשובה נאלץ למכור את הפניקס בגלל חוק הריכוזיות וגם מכיוון שהאוצר סירב לאשר את מצעד הקונים שהגיעו מסין, שהיו מוכנים לשלם פרמיית שליטה של 30%. במצב דומה נמצאת גם אי.די.בי, שנאסר עליה לשלוט בכלל ביטוח. הבעלים אדוארדו אלשטיין הפסיד במלחמתו בפקידות האוצר, שנגררה גם לבית המשפט, ופתר את בעיותיו דרך מכירות בבורסה בהיקף של כמיליארד שקלים.

קדם לתשובה ואלשטיין בינו צדיק, הבעלים של הבנק הבינלאומי ועד לפני שנה וחצי בעל הבית של פז. גם הוא ניצל את הבורסה כדי להיפטר מהחברה בגלל חוק הריכוזיות. אפשר להעריך שלא ירחק היום וגם הבינלאומי וחברת האם שלו (פי־בי) יימכרו בבורסה.

פז וכלל ביטוח כבר נסחרות בבורסה ללא גרעין שליטה. בעתיד הקרוב (ככל הנראה עד סוף 2018) תצטרף אליהם גם הפניקס, לאחר שתשובה ימכור את יתרת המניות. והם לא לבד. על המדף נמצאות גם מניות בנק הפועלים של שרי אריסון. אשת העסקים מחזיקה ב־20% ממניות הבנק. יש לה אומנם ארבע שנים למכור, אבל היא לא תחכה ותמכור את מנת המניות הראשונה ברבעון האחרון של השנה. גם מבחינתה הפכה הבורסה לפתרון לאחר שהעסקה למכירת הבנק לקבוצת משקיעים מצפון אמריקה, בדיוק לפני שנה, עלתה על שרטון.

המניות הנמכרות נשאבות על ידי קרנות הפנסיה, הגמל והביטוח, המכונים הגופים המוסדיים. הם נהנים מזרם תקבולים שוטף של מאות מיליארדי שקלים לשנה, אין להם מה לעשות בכסף, וחוץ מנדל"ן בחו"ל הם משקיעים במניות. אלא שהשקעתן בחברות ללא גרעין שליטה הופכת לאתגר של ממש. המוסדיים בשיתוף יועציהם המשפטיים מתלבטים בשאלות של מותר ואסור ועד כמה ההתערבות בהחלטות ניהוליות היא ראויה ולגיטימית. זה כבר קרה בבזק, בפז ובחברות בורסאיות נוספות.

הדילמות הן עד כמה להתערב בהחלטות ניהוליות ובעבודת הדירקטוריון, ואם חוות דעת מקצועיות המונפקות על ידי גופי ייעוץ כמו אנטרופי באשר לקווי המעורבות הן חזות הכל. אם גוף מוסדי חייב לגלות אקטיביזם ניהולי, ואם במקרה שאינו שבע רצון מהמתרחש, להחליט פשוט למכור. הנחיות האוצר על מידת האחריות והמעורבות של המוסדיים בחברות בורסאיות אינן מספיק מחודדות. צריך לחדד את ההבדלים בין הרצוי למצוי. נוכח התרחבות התופעה, זו אחת המשימות הראשונות של מי שיחליף בתפקיד את הממונה על שוק ההון.

תיאבון לא מוגבל

הבורסה סיימה אתמול שבוע מסחר מקוצר של שלושה ימים. כמקובל בימי החגים, מרבית הסוחרים בחופשה, ואלה שנשארו לעבוד קצרי רוח וחסרי סבלנות. מחזורי הפעילות יורדים בהתאם. גם בוול־סטריט, שרבים מסוחריה נמנים עם עדת ישראל, הפעילות בחג מידלדלת. בשבוע הבא יחזרו הברוקרים לעבודה, אבל ייתכן שעובדי הבורסה עצמם יישארו בבית. העילה היא סכסוך עבודה שהכריז ערב החג ועד עובדי הבורסה בשיתוף ההסתדרות.

הוועד דורש, בשם 250 עובדי המוסד הפיננסי, לקבל מענק של חמש משכורות (לאחר שהבורסה הופרטה בחודש שעבר), ולא הם יתחילו בעיצומים. אם אכן יפתחו בעיצומים, למנכ"ל הבורסה איתי בן זאב לא תישאר ברירה אלא לפנות לבית הדין לקבלת צו מניעה. עובדי הבורסה לני"ע אינם נמנים עם קבוצות העובדים המקופחים. להפך: שכרם הממוצע מסתכם בכ־50 אלף שקל לחודש, ומצבם טוב אפילו מזה של עובדי הבנקים. הם נהנים מקביעות, ורגע לפני ההנפקה דרשו גם ביטחון תעסוקתי לעשר שנים. זה לא הפריע להם לצוץ רגע לפני מהלך ההנפקה של הבורסה, בתקווה שהמנכ"ל שהתחייב למהלך ייכנע ללחץ של הרגע האחרון.

מצבה הכספי של הבורסה טוב, אפילו טוב מאוד. מאז מינוי בן זאב בסוף 2016 נרשם מהפך בדוחות הכספיים. הבורסה עברה מרווח של 2 מיליון שקל ב־2016 ל־14 מיליון שקל ב־2017, ובמחצית 2018 זינק הרווח ל־13 מיליון שקל. במחצית 2018 גדל מחזור ההכנסות ב־4% ל־128 מיליון שקל, וההוצאות הצטמקו ב־6% ל־95 מיליון שקל. דוחות הרבעון השלישי שיפורסמו עד סוף נובמבר יהיו טובים פחות, עקב מיעוט ימי המסחר וירידה במחזור הפעילות.

אחרי מכירת הבורסה למשקיעים זרים, ההנהלה תכננה להוציא לדרך את ההנפקה הראשונה ולרשום למסחר את מניותיה. אלא שכאמור הוועד ניסה לקלקל את ההנפקה, ובמה שנתפס כניסיון סחטנות דרש בונוסים נוספים. אולי הם קיוו שהמנכ"ל, שהספיק לבשר על ההנפקה במהלך מסיבת עיתונאים, ייכנע ויתקפל. ואולי הם העריכו שלמשקיעים הזרים שהשתלטו על הבורסה הובטח להנפיק ולא תהיה ברירה אלא להיכנע ולשלם.

אבל כנראה שהוועד בראשות אורן לרנאו עדיין אינו מכיר מספיק טוב את בן זאב. מיד עם כניסתו לתפקיד בסוף 2016 הוא גילה נחרצות במו"מ עם העובדים ולא נרתע מלחצים, אף על פי שכאלה הגיעו בשפע מוועדת הכספים. כשהיה צורך הוא לא חשש להתעמת אפילו עם בנק הפועלים. אבל כשצריך הוא עבד שעות נוספות בשביל העובדים ושכנע את הבנקים לוותר על חלקם היחסי בבעלות על הבורסה, כדי שלעובדי הבורסה יוקצו חינם 6% מהמניות, ששווים נאמד ב־25־30 מיליון שקל. הוא עצמו לא קיבל אפילו מניה אחת.

כשעובדי הבורסה קיבלו את המניות, התחייב הוועד בצורה פרטנית שלא לפעול נגד תוכניות ההנפקה. לאחר שהעובדים הפרו את התחייבותם, בן זאב לא היסס וביטל ברגע האחרון את הכוונה להגיש לרשות ניירות ערך את טיוטת התשקיף. מבחינתו, עד להודעה חדשה, לא תהיה הנפקה כל עוד הוועד לא יחזור בו מהפרת ההסכם. אם לא יהיה מסחר בבורסה, העובדים יישארו עם 6% ממניות חסרות ערך. בן זאב סירב לפניות שהגיעו אליו במהלך החג להיכנס למו"מ כל עוד העובדים לא יסכימו לאפשר ללא תנאי את פרסום תשקיף ההנפקה. עמדת המנכ"ל זוכה לגיבוי דירקטוריון הבורסה.

עמדת ההסתדרות בסכסוך מסקרנת. נציגיה היו שותפים להסכם הקיבוצי האחרון שנחתם עם העובדים. תמיכתם הנוכחית בדרישות העובדים מעניקה רוח גבית להפרת ההסכם. זה אינו סוג המקרים שבו העובדים זקוקים להגנתם.

בעיית הקשישים

יום שני הקרוב, 1 באוקטובר, חג שמחת תורה, לא יהיה חג לרבים מקשישי ישראל שמצבם מתדרדר. באותו היום יצוין יום הקשיש הבינלאומי, ואני מודה שלא שמעתי על האירוע עד שפרופ' יצחק בריק, יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, הפנה את תשומת לבי לכך.

יום הקשיש מצוין בדרך כלל גם בכנסת, אבל בגלל החג ופגרת הכנסת, לא בטוח שהשנה זה יקרה. "מדובר באירוע חובק עולם, שנועד להעלות את המודעות למצב הקשישים בעולם. בישראל הבעיה היא אקוטית, שכן האוכלוסייה מזדקנת במהירות. הצרכים הולכים וגדלים, ואין שום היערכות מערכתית להתמודדות עם המצב המחמיר", אומר פרופ' בריק.

במצב אוכלוסיית המזדקנים ייעשה שימוש פוליטי עוד מספר פעמים לקראת הבחירות הקרבות. גם ארגוני הגג של המעסיקים הכינו תוכנית סיוע למקבלי קצבאות הזקנה, אבל מעשית - שום דבר לא התקדם. הנושאים המעניינים את האגודה כוללים את המשבר בביטוח הלאומי והקמת קרן הון סיכון להשקעות בפתרונות הבעיה, כולל יצירת טכנולוגיות חדשות. פרופ' בריק מספר לבקשתי על פעילות האגודה.

"אגודת הגרונטולוגיה מונה 500 חברים המתמחים בתחום הזקנה או בשירותים המשיקים לתחום באקדמיה ובמשרדי ממשלה. תפקידה העיקרי הוא להעלות את המודעות, איכות החיים והידע בתחום הזקנה באמצעות כנסים. אנחנו מפרסמים כתב עת מדעי בנושא גרונטולוגיה. התקציב הדל שלנו מבוסס על דמי חבר, ועל תמיכות ותרומות. מרבית החברים פועלים בהתנדבות, וגם אני. אני מרצה בנושא באוניברסיטת חיפה ומשמש יועץ בכנסת לתוכנית האב הלאומית וחברת דירקטוריון עמיגור".

תאר לי את תמונת המצב הנוכחית.
"חוץ מהגידול באוכלוסייה המבוגרת, גדלים במקביל צורכי השירותים ותוחלת החיים. כיום יש מקצועות רבים הנמצאים במחסור כמו כוח האדם הסיעודי, אחיות, רופאים ומטפלות. מערכת הבריאות בתפוסה מלאה, ובתי החולים מלאים עד אפס מקום. כל זה אינו חדש, אבל מכיוון שהבעיה רק מחמירה, אנחנו מכינים כבר עכשיו תוכנית לפתרונה".

האם מישהו בממשלה או במערכת הפוליטית מקדם את פתרון הבעיה?
"המדינה חייבת להכין תוכנית אב לאומית באמצעות דרג מקבלי ההחלטות הגבוה ביותר, כי הפתרון כרוך בהקצאת משאבים של מיליארדי שקלים. בכנסת הוקמה ועדה להכנת תוכנית אב לפתרון בעיות הזקנה וגם התפרסם דוח ביניים. יש לקוות שלהמלצות תהיה השפעה מעשית על הממשלה. פרסמנו כבר ב־2011 מסמך של יותר מ־60 עמודים שנשלח לראש הממשלה ולחברי הכנסת והזהרנו מהחמרת המצב. לצערי, הדברים עדיין לא זזו והמצב כאמור רק החמיר מאז".

מה הבעיה העיקרית שאוכלוסיית הקשישים נאלצת להתמודד עמה?
"יש כמה בעיות, העיקרית נוגעת לנושא העוני. בישראל כ־200 אלף מבוגרים מעל גיל 65 החיים מתחת לקו העוני (קו העוני מוגדר 50% מהשכר החציוני, שהם קצת יותר מ־3,000 שקל לחודש). מקור ההכנסה היחיד שלהם הוא קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי.בעיה נוספת, בעיקר בקרב עולי ברה"מ לשעבר, היא המחסור בדיור ציבורי. 30 אלף איש בלבד נהנים מדיור ציבורי, ומה עם האחרים? בשוק השכירות הפרטי קשה לשלם שכ"ד של 3,000־4,000 שקל לחודש. קיימת גם בעיה של התעללות בזקנים, והנתונים מראים ש־18% מבני 65 ומעלה סובלים מהתעללות פיזית ומילולית".

האם קיימות המלצות לפתרון מיידי, לפחות של חלק מהבעיות?
"כדי לקדם את הפתרון חייבים להתגבר על אחת הבעיות, והיא הפיצול בין הגורמים הרבים במערכת שמטפלים בנושא. המדובר במשרד האוצר, משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות, המשרד לשוויון חברתי, הביטוח הלאומי והרשויות המקומיות. אנחנו מציעים להקים כבר בממשלה הבאה משרד לאזרחים ותיקים, שיאחד את כל הפונקציות בין משרדי הממשלה השונים".

איך מגדירים היום קשיש? האם נוכח הצמיחה בתוחלת החיים אין צורך בהתאמת ההגדרות?
"אחת הסוגיות המעניינות בהקשר זה היא אכן מי ראוי להיקרא קשיש. זו שאלה קשה, ואני מחזיק בדעה חריגה - שהגיל הכרונולוגי לא קובע. יש אנשים בגילי 75־85 המתפקדים מצוין ופעילים באופן יומיומי, ויש כאלה בגילי 60־70 שלא מתפקדים. מה שקובע את מצב הקשיש או הזקנה זה המצב הבריאותי, המצב הביולוגי, הפיזי והפסיכולוגי. אבל המערכות לא בנויות כך. גיל הפרישה לנשים מבחינת הביטוח הלאומי הוא 62, ולגברים 67. 67 הוא הגיל לפי החוק המחייב פרישה מהתעסוקה, אבל יש כאלה שמסוגלים לעבוד בלי שום בעיה עד גיל 70 ואפילו יותר".

אילו אירועים יהיו ביום הקשיש הבינלאומי?
"את היום הזה מציינים בהתאם להחלטת האו"ם, שקבע שביום מסוים בשנה חייבים להעלות לראש סדר היום את המודעות לבעיות הזקנה. המטרה היא בעיקר הסברתית ובמידה מסוימת פוליטית".

האם לפוליטיקאים יש באמת אינטרס לקדם את הנושא, והאם הוא מספיק אטרקטיבי מבחינתם?
"את מרבית הפוליטיקאים הנושא לא מעניין, אבל יש אחדים, כמו חברי הכנסת טלי פלוסקוב, איציק שמולי ונחמן שי, שפועלים ללא לאות לסיוע לפתרון בעיות הקשישים, והנושא בראש סדר העדיפויות שלהם. אבל כדי להצליח אנחנו חייבים לגייס גם תמיכה רחבה יותר של המנכ"לים במשרד הממשלה ושל מקבלי ההחלטות האחרים".

yehudasharoni10@gmail.com

אזלו התירוצים לדחיית הטיפול בנושאים הכלכליים הבוערים

מסחטת עובדי הבורסה עבדה גם בחגים. וגם: מכירת גרעיני השליטה בבורסה מעצימה את המעורבות הניהולית של המוסדיים בחברות, אבל למי זה טוב?