בראשית התפתח האדם מן הקוף. הוא היה צייד־לקט: נע בקבוצות, אם תרצו "שבטים", ליקט פירות וצמחים אכילים, רדה דבש כשנתקל בו, כשפגש בעל חיים שאפשר להרוג אכל את בשרו, וכשפגש בעל חיים שהרג גורם אחר, בדק אם יש אולי חלקים בפגר שראויים לאכילה. כשנקרה בדרכו שפע, הוא זלל עד שהתפקע כמי שלא יודע מתי יזכה שוב למזון זמין (משום כך השמנת יתר היא המחלה הנפוצה ביותר כיום בקרב בני האדם - סגנון חיינו הקדים את התפתחות מערכות הגוף).
רק בשלב מאוחר יותר של ההתפתחות האנושית החל הצייד־לקט לקרב אליו את המרכיבים שהכיר בטבע: הוא שתל דגנים, ביית בעלי חיים, נטע עצי פרי וביום אחד בשבוע שבת מכל מלאכה, ברא אלוהים בצלמו ובדמותו. הוא חלה במגיפות, תולדה של הסתופפות קבוצת אנשים גדולה במקום אחד, התחסן, התחזק והחל להגן בחרב על הטריטוריה שלו. את ההמשך אתם בוודאי מכירים.
למה גררתי אתכם למסע בן עשרות אלפי שנים עד ליסודות הקיום האנושי? בדקו, בבקשה, אם אתם לא מתיישבים ליד גוש מהביל שהשאירה מאחוריה ממותה, ונחזור למשפט הראשון בטור הזה: כמה מחברי הטובים הם ציידים־לקטים.
לכאורה הם החלו את מסע חייהם במקום הרחוק ביותר מאותו אב קדמון: הם למדו והתפתחו, רכשו השכלה ונימוסים טובים, נישאו מתוך בחירה ולא בשידוך, קראו ספרים, צפו בהצגות ובסרטים; וכל זה רק כדי לשוב לנקודת ההתחלה עם פחות שער גוף ועם שיניים נקיות יותר. אבל אם תבדקו את סגנון חייהם, תגלו שהם שבו להיות ציידים־לקטים. הם לא צדים או מלקטים מכל הבא ליד כדי לשרוד עוד יום, אבל סגנון החיים שלהם הפך מחיים שיש בהם גם פנאי, בטלה בריאה ועשייה בשביל הנפש, ליום עבודה שלא נגמר לעולם.
הם עובדים לפחות 12 שעות ביום, אם לא יותר. מספרים לעצמם ולאחרים כמה הם אוהבים את המקצוע, אף על פי שאם תיתנו להם סכום נאה, לא תראו אותם מחתימים כרטיס לעולם. גם כשהם אינם עובדים, הם עמלים להתקדם בהיררכיה השבטית: משחקים טניס עם לקוח חשוב, יוצאים בערב לארוחה עם הממונים עליהם.
הם אולי לא אוכלים עד להתפקע מטעמי דיאטה (שכן בעולם שלהם גם המראה החיצוני הוא סוג של מלאכה - מספינינג בחדר כושר עד למה שזכה לכינוי המפוקפק "רפואה אסתטית"), אבל תנו להם עסקה שתמלא את כיסיהם - ותראו איך הם תוקעים כחזירים, שהרי ממש כמו הצייד־לקט, לך תדע מתי יוכלו לזלול שוב.
ההשכלה הכללית שלהם, זאת שנרכשה לשם ההשכלה, הפכה כבר מזמן מיותרת־לכאורה בעידן החיפוש המקוון. תחת זאת הם קונים עוד השכלה, כאילו הייתה הלבשה: מכללות ואוניברסיטאות דמיקולו מספקות להם תארים לפי מטר.
הילדים שלהם יפים יותר ומוצלחים יותר: בעל עודף משקל זוכה בדיאטן צמוד, גוף לא מעוצב - במאמן כושר אישי, שן עקומה - ביישור בגיל צעיר אצל אורתודנט, משקפיים מוחלפים בעדשות מגע בגיל העשרה ובניתוח לייזר אחר כך, ואגב לייזר, שער הגוף מוסר בסיועו לצמיתות.
לכאורה, הם רחוקים ביותר מאותו אדם קדמון, למעשה הם השלימו סיבוב של 360 מעלות וחזרו בדיוק לנקודת המוצא האנושית. נכון שאת דיוקנאות החיות שהם צדים לא צריך לחרוט עוד על קירות המערה, אבל את סגנון החיים שהצליחו לצוד, יש לחרוט על קירות הרשת החברתית, כי אחרת מה הטעם?
ובאמת מה הטעם? הם תוהים לפעמים, כשמישהו בגילם חולף באופנוע על פני רכב המנהלים שלהם שתקוע בפקק או כשנצבט לבם מקרבתה של אישה אמיתית, שונה מהנשים האחידות בחייהם (מידת בגדים זהה, אותה כמות סיליקון בחזה, אותן שפתיים תפוחות, אותה הבעת פנים מופתעת־תמיד) ולפעמים אפילו סתם, כשהם יוצאים רעבים מפגישה - ומגלים שהמקום היחיד בסביבה הוא דוכן פלאפל שהופך אותם ללקטים של חמוצים חופשי.
התרעות פיקוד העורף