איך היינו מתייחסים כיום לרות המואבייה, הגיורת שאמרה "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמֵך עמי ואלוהיך אלוהי"? וזו האישה שעם צאצאיה נמנה דוד המלך. אולי היינו שואלים אותה אם היא אמרה "עמך עמי" ורק אחר כך "אלוהיך אלוהי", כי היא מתעניינת בעם היהודי יותר מאשר באלוהיו. האם היינו בודקים מה גרם לה לעלות? האם היינו נותנים לה כתף קרה? חג השבועות הזה, שיוצא סמוך לבחירות חוזרות, מזמין אותנו הישראלים לקחת את הנושא הכל כך חשוב הזה בידיים ולדרוש התייחסות אליו מנציגינו לכנסת.
בשנים האחרונות ראינו את התגשמות חזונם של נביאי ישראל. הם חזו לפני יותר מאלפיים שנה שנשוב לארצנו: "בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תֵאָמַנה" (ישעיהו ס, ד). הם חזו שהארץ השוממה תהפוך למיושבת ופורייה: "הנה ימים באים... וניגשׁ חורֵש בַקוצר ודורך ענבים במושך הזרע והִטיפו הֶהרים עסיס וכל הגבעות תתמוגַגנה; ושבתי את שבוּת עַמִי ישראל ובנו ערים" (עמוס ט, יג-יד). והם גם חזו שאומות העולם ירצו להיות חלק מאיתנו: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה על הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורֵנו מדרָכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). האם נאטום אוזנינו מלשמוע?
התרעות פיקוד העורף