הפוליטיקה של כחלון

אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, שר האוצר משה כחלון יטוס בעוד ימים מספר לוושינגטון כדי להשתתף בוועידת קרן המטבע הבינלאומית. כרגיל, את שר האוצר ילווה מנכ"ל משרדו שי באב"ד. כחלון מקווה שבמהלך הביקור המיוחצן בבירה האמריקאית יספיק להיפגש (וגם להצטלם) עם סטיב מנוצ'ין, שר האוצר האמריקאי ואוהב ישראל.

מעבר לחופשה קצרה ופסק זמן מהפוליטיקה המקומית המטורפת, מדוע הנסיעה הזאת חשובה לכחלון, שממילא כבר נמצא על מזוודות? הסיבה היא הרבה יותר פוליטית מכלכלית: פגישה כזאת אמורה לסייע לו לקבל משוב חיובי אחרון על תפקודו כשר אוצר. זה חשוב במיוחד לנתניהו ולליכוד, הזקוקים לכל בדל של הוכחה שישראל נהנית מכלכלה חזקה וממשק יציב.

אגב, השבוע התבררו שני דברים: האחד, מטעמים פוליטיים, נתניהו טען שהמשק עומד בפני אתגרים לא פשוטים. שנית, כלכלת יוקר המחיה נכשלה. הניסיון המלאכותי להנדס את המחירים ערב הבחירות קרס. במוצרי המזון העלתה יוניליוור מחירים, ואסם בעקבותיה. תעריפי המים עלו, ולא נופתע אם בקרוב יעודכנו גם תעריפי החשמל בתירוץ כזה או אחר. על רקע כל אלה כחלון נרתע מבחירות נוספות, העלולות למחוק אותו סופית.

משה כחלון עם בנימין נתניהו. צילום: אהרון קרוהן, פלאש 90

הבחירות האחרונות הוכיחו שלמרות כל המאמצים והתקוות, כולנו לא סיפקה את הסחורה. לא רק שהיא לא הביאה מנדטים נוספים לליכוד - במונחים כלכליים היא עשתה "תספורת". במקרה של בחירות מועד ג' נתניהו עלול להגיע למסקנה שכחלון הפך מנכס לנטל, ואין סיבה לשריין לו ולחבריו מקום ברשימה הצפופה על חשבון החברים. לנתניהו אין אלוהים. אם העיף מהרגע להרגע מרשימת הליכוד את רועי פולקמן, מקורבו של כחלון, אין סיבה שכחלון לא יהפוך לקורבן הבא.

בניגוד לבחירות מועד ב', שר האוצר אינו מסוגל לאיים פוליטית על נתניהו, המנהל קרב משפטי על חייו הציבוריים. כך שהסיוט האמיתי של כחלון מבחירות מועד ג' אינו כלכלי אלא בעיקר פוליטי. סביר שביום כיפור כבר עשה חשבון נפש איך הגיע עד הלום.

בשבועות הקרובים הוא יעשה ככל יכולתו כדי להילחם בבחירות נוספות, והוא יגייס לצורך העניין את בנק ישראל, את חברות דירוג האשראי וכל גורם מקצוע אחר. זה הרקע למסיבת העיתונאים החפוזה שארגן לפני שבועיים, שכללה קריאת געוואלד על מצב המשק. כשמדברים על פרישתו האפשרית מהחיים הפוליטיים, חייבים להבין שההחלטה כבר אינה במגרש שלו. רק נתניהו, שהולך ליהנות מכל רגע, יקבע את המשך דרכו.

הנגיד ותעתועי הריבית

הוועדה המוניטרית של בנק ישראל התכנסה ערב יום כיפור והחליטה להשאיר את הריבית במשק ללא שינוי. ההחלטה התקבלה ימים ספורים לפני פרסום מדד המחירים לספטמבר מיד אחרי סוכות, והיא הושפעה מהיעדר האינפלציה (בשנה האחרונה עומדת על 0.6% בלבד) ומהציפיות להאטה כלכלית.

החלטת הריבית האחרונה ל־2019 תתקבל ב־25 בנובמבר והראשונה ל־2020 ב־13 בינואר, ויש לקוות שהן יכללו צעדים מוניטריים מעשיים. עוד לפני ההודעה הרשמית הימרו מרבית האנליסטים שהריבית לא תרד. הסיכון לא היה גדול, שכן הנגיד הוכיח שהוא שונא סיכונים, והפחתה נוספת בריבית עלולה להמריץ את שוק הדיור המתחמם. היא גם תרוקן מתוכן את מרחב התמרון המינימלי שעוד נותר בידיו.

אמיר כהנוביץ' מאקסלנס מעריך: "בנק ישראל יחל להכין את השוק להפחתת ריבית. פרוטוקול בנק ישראל האחרון לימד שחברי הבנק דנו בצעדי הרחבה נוספים. להערכתנו, בנק ישראל ינסה לדחות ככל האפשר את הפחתת הריבית אף שהמצב הנוכחי דוחק". עפר קליין מהראל השקעות: "בנק ישראל יותיר את הריבית בלא שינוי ולא יורידה לנוכח הצמיחה החיובית ועליות המחירים בשוק הדיור. עם זה, הבנק ימשיך וידגיש שהריבית לא תעלה תקופה ארוכה".

בתדרוך העיתונאים חשף הנגיד שהדיון שהתקיים בוועדה היה מורכב ולא אחיד, הושמעו דעות לכאן ולכאן, ומספר חברים בוועדה אף תמכו בהורדת הריבית. הנגיד לא גילה הרבה, שכן גם בהחלטה הקודמת היו חברים שתמכו בהורדת הריבית. במקביל נמסרה תחזית חטיבת המחקר, שאך לפני שלושה חודשים העריכה כי עד סוף 2020 תהיינה שלוש העלאות ריבית. כלכלני החטיבה צופים הפעם שהריבית לא רק שלא תעלה אלא תרד, וייתכן שתהיה שלילית.

בנק ישראל. צילום: פלאש 90

אז לאילו תחזיות להאמין - לזו הצופה שלוש העלאות ריבית, או לזו של הנגיד, שאמר שריבית שלילית אינה נתפסת כמילה גסה והיא חלק מארגז הכלים? אני בוחר שלא להאמין לאף אחת מהשתיים. מי שהאמין לתחזיות מחלקת המחקר, שעד כה הוכחו כשגויות, והתפתה לפעול לפיהן בשווקים הפיננסיים, הפסיד הון עתק. חטיבת המחקר בבנק ישראל היא גורם רשמי ואובייקטיבי, לא עוד מחלקת אנליזה בבית השקעות. לתחזית בנק ישראל מייחסים חשיבות מיוחדת.

אם הם לא מסוגלים להתמצא בשווקים הגלובליים (ולמען האמת, קשר להאשים אותם), אז שיעצרו עד להודעה חדשה את אספקת התחזיות. הם מוזמנים לחדש את תחזיותיהם עם התפוגגות ענני אי־הוודאות. זה יקרה לאחר שהברקזיט יושלם, טראמפ יוחלף ויפסיק לצייץ, יחסי הסחר עם סין ישוקמו, הסכם הגרעין המשודרג עם איראן ייחתם, כלכלות אירופה יחזרו לפרוח, ואולי באזורנו יפרוץ סוף־סוף שלום אזורי.

חזרה להחלטה. אף שהציפיות להפחתה לא היו גבוהות, ההחלטה להשאיר את הריבית בלא שינוי הפתיעה במידת מה. מתחילת 2019 התחזק השקל לעומת הדולר ב־9%, והמגמה תימשך אם יתרחבו פערי הריבית בין ישראל לארה"ב. התקווה הייתה שהורדת הריבית תסייע בבלימת התחזקות השקל, כתוצאה מצמצום פערי הריבית. הפחתה גם עשויה לסייע בהשגת יעד האינפלציה ולבלום את ההאטה המסתמנת במשק. כל הנימוקים הללו נשארו על הנייר, ובמקומם שמענו סיפורי צבע.

חברי הוועדה, שעד לפני שלושה חודשים סיפרו כאמור לכל המעוניינים שהריבית תזנק, ממשיכים להוביל את הנגיד לנקוט מדיניות של שב ואל תעשה, אספקת תירוצים ובטלה מוניטרית מרצון. פרופ' ירון הסביר: "במידת הצורך, הוועדה תנקוט צעדים נוספים כדי להרחיב את המדיניות המוניטרית. קיימת חשיבות שהממשלה שתקום תתמודד עם האתגר התקציבי בנחישות, תתווה ותיישם תוכניות שייתנו מענה לאתגרים ארוכי הטווח".

הנגיד מצטיין בפיזור המלצות, מספר על התלבטויותיו ומעדיף להמתין לצעדי הממשלה, בשעה שביכולתו לנקוט קו לוחמני וצעדי חירום. אלה יוכיחו שאינו רק יועץ כלכלי לממשלה אלא גם יזם מוניטרי מצטיין. אלא שבינתיים אין הוא יוצא ממשבצת הנוחות של שב ואל תעשה. חלופה אחרת באפשרויות הפעולה של הבנק המרכזי היא חידוש התוכנית לרכישת דולרים. רזרבות המטבע התייצבו בחודשים האחרונים על 118 מיליארד דולר. בעבר הוצהר שאין מגבלה לרכישה נוספת של דולרים. בפועל זה לא קרה, כי בנק ישראל הגיע כנראה לרף העליון של הרכישות.

השבוע חודדו המסרים, ונמסר כי בנק ישראל יחזור לפעול בשוק המטבע אם וכאשר שער החליפין יסטה מהחלון שהגדיר. המסר נקלט, וערב יום כיפור עלה במקצת היציג. אבל על איזה חלון מדברים? יציג של 3.4 שקלים לדולר או אולי פחות? לנגיד הפתרונות.

בין אפריקה ללוקסמבורג

אחד המאבקים המרתקים, שאולי עוד יילמדו בבתי הספר למינהל עסקים, נוגע למלחמה על הסדר החובות באפריקה ישראל. ההסדר, שפרץ לאוויר העולם לפני יותר משלוש שנים, נחשב להסדר החוב הארוך ביותר בתולדות שוק ההון בעידן המודרני. דומה שהשבוע אפשר לברך שהחיינו.

לב לבייב נקלע לקשיים עסקיים שאילצוהו להיפרד מאפריקה השקעות. בסחורה המשובחת גילו עניין "טייקונים" דור 4.0 ובהם נתי סיידוף, מוטי בן משה ולבייב עצמו. העסקה לא התרוממה, אבל כאמור, השבוע זה נגמר. נמצא כי הזמן שחלף עשה טוב לבעלי איגרות החוב, שלבייב היה חייב להם יותר מ־3 מיליארד שקל. בחלוף הזמן התברר שהדובדבן שבקצפת נמצא בחברת דניה סיבוס, בעלת השליטה בחברת אפריקה מגורים.

המכרז העדכני למכירת אפריקה יצא לדרך לפני חודשיים. גילו בו עניין אנשי עסקים המסתובבים כמעט בכל עסקה: מאיר שמיר, גד זאבי, יעקב לוקסמבורג, לארי מייזל ועוד. הצעת המחיר הגבוהה ביותר שניתנה בסבב הראשון הייתה של גד זאבי, והיא עמדה על 1.15 מיליארד שקל.

לב לבייב. צילום: פלאש 90

רגע לפני ההכרזה על הזוכה הצטרפו למרוץ משקיעים אחרים, ובדומה למכירה פומבית, הם העלו את רף המחיר. אלא שבניגוד למכירה פומבית, גם לאחר שנקבע לכאורה הזוכה הופעל מקצה שיפורים שבו ניתן היה להציע מחיר גבוה יותר. ההצעה המרעננת והמעניינת ביותר הגיעה מיזם הבנייה יגאל דמרי. המתמודדים הפנימו שאם דמרי מקפיץ את המחיר כנראה הוא יודע מה שווה הסחורה. כשדומה היה שיעקב לוקסמבורג בשיתוף בית ההשקעות אלטשולר שחם הוא הזוכה, העלה דמרי את ההימור והוכיח שהתיאבון שלו לעסקה אינו יודע שובע.

הצעת המחיר האחרונה המריאה בתחילת השבוע ל־1.35 מיליארד שקל, 200 מיליון שקל יותר מההצעה הראשונית - חיסכון של מאות מיליוני שקלים לפנסיות שלנו. השבוע הבין דמרי שהוא הרחיק לכת, ואפריקה תנחת אצל לוקסמבורג. אז נכון, המשא ומתן על מכירת אפריקה היה מתיש ונגרר הרבה זמן, אבל התוצאה הסופית היטיבה עם בעלי החוב, שמרביתם גופים מוסדיים. אלה, באמצעות נאמני איגרות החוב, צדקו כשהתאזרו בסבלנות ולא מיהרו למכור בכל מחיר כפי שנהגו בעבר.

שיפור הצעות המחיר לאפריקה מוסבר בגורמים חיצוניים ופנימיים: הגורם החיצוני העיקרי היה ההתעוררות בשוק איגרות החוב הקונצרניות בעקבות הקפאת העלאת הריבית והאפשרות להורדתה. הגורם הפנימי העיקרי קשור למצב העסקי המצוין של אפריקה מגורים. חברת הבנייה בניהול אורן הוד הצליחה לשרוד על אף חוסר הוודאות במבנה הבעלות, ואף שבשלב מסוים נדמה היה שבעל הבית החדש שלה יהיה מוטי בן משה השנוי במחלוקת.

איכות אפריקה מגורים התבטאה גם בערכים כלכליים חבויים שנחשפו בהדרגה, ולא התבטאו במחיר המניה בבורסה. תועלת נוספת נוצרה לחברה עם ההתעוררות במחירי הדיור בעקבות הבחירות, ומותה בטרם עת של תוכנית מחיר למשתכן. בהתחשב בכל אלה, המוסדיים - בעלי החוב באפריקה השקעות - השיגו את התוצאה הטובה ביותר עבורם ועבורנו. הם הוכיחו שהחיפזון מהשטן וכשמדובר ב"סחורה" איכותית, אפשר - בסבלנות - להשיג מחיר גבוה מכפי שמשתקף בהערכות הכלכליות.

אומנות ההשקעות של הגוף המוסדי כוללת לא רק את היכולת לאתר את ההשקעה המוצלחת מבחינת תשואה, היא מתבטאת גם ביכולת למזער את הנזק ולחתוך הפסדים כשמדובר בהשקעה כושלת.

עושה חשבון נפש

איריס שטרק, שנבחרה לפני כשנה לנשיאת לשכת רואי החשבון, הפנימה שתפקידה אינו רק ענייני חשבונאות וביקורת ספרים, אלא גם חשבונאות עצמית. ערב יום כיפור ביקשתי ממנה לשתף אותי בחשבון הנפש שעשתה, במי פגעה וממי ביקשה סליחה, ואיזה כללי התנהגות גזרה על עצמה עם היכנסה לתפקיד. "יש הרבה מאוד אנרגיות שצריך ליצור בתמהיל נכון ולא לכעוס ולא לקחת ללב. אחד הדברים שמדברים עליו בתפילה בערב יום כיפור הוא לא לכעוס מכל דבר, אלא לנסות להבין מה מניע את הצד השני ומה עומד מאחורי הדברים. רק אז מגיעים לפתרון המשביע את רצון הצדדים", אומרת שטרק.

ייתכן שבמהלך עבודתך פגעת באנשים מבלי משים? בהכירי אותך, אני יודע שיש לך אינטליגנציה רגשית גבוהה. האם את מסוגלת לבקש סליחה?
"נהוג לדבר על 'חטא בקשיות עורף ובזדון'. אני לא שם. אם מנסים לדעת מה חשוב לצד השני מגיעים בסוף לפתרון. זאת הסליחה שלי וזה המקום שאני רוצה להיות בו. המטרה היא להבין עוד יותר את הצד השני, וזאת אומנות שחשוב לי לשפרה בשנה הקרובה. הוויכוחים אינם תוכנית עבודה בשבילי, אלא רגישות, חמלה וצניעות. אני מזדהה עם הנאמר בתפילה: 'על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת, בזדון ובטיפשות פה'.

"באשר לשאלתך על סליחה, בהחלט ייתכן שפגעתי באנשים בדיבור פה, בלי משים ומישהו נעלב. אני פותרת את העניין בדרך חיובית, לא שקועה בעבר אלא תמיד הולכת קדימה ולא נותרת עם משקעים. כשאני מרגישה שמישהו נעלב אני מיד מבקשת סליחה בעל פה או בכתב. את זה אני לא משאירה מאחור".

איריס שטרק. צילום: קובי קנטור

האם יש לך חרטות על דברים שעשית ואולי טעית?
"אתחיל דווקא בדברים שאני לא מתחרטת עליהם. אני לא מתחרטת שבכל הרגעים החשובים אני מתייעצת עם האנשים שסביבי. לפעמים אני עוצרת ולא מחליטה מיד, אלא חושבת ובודקת מה נכון לעשות. הדרישה שלי מהסובבים אותי וגם מעצמי היא לסטנדרטים גבוהים. לא לכולם יש את הקצב שלי ואולי את זה אני צריכה לשנות. אני רוצה להיות כל הזמן במגע עם האנשים מסביבי, מה שמוביל ליצירת חברויות.

"אם יש חרטות נוספות הן על כך שהפסקתי לרקוד ריקודי עם וזומבה. אני מתחרטת שאני לא יושבת מול הים עם אנשים שאפשר לשתוק איתם. אני מצטערת על המחיר שמשלמת המשפחה הקרובה שלי, שנשארת עם מעט זמן איכות. היא צריכה זמן איכות איתי, ואני מצטערת שאין לי מספיק זמן. החרטה במהות של כל נדרי נועדה לא כדי להסתכל אחורה אלא להמשיך הלאה. רבי אלעזר אמר שעבירות בין אדם למקום הן בנות כפרה, אבל בין אדם לחברו צריך להשיג את הסליחה מהנפגע".

במבט של שנה לאחור, את לא מתחרטת על שהתמודדת על נשיאות הלשכה? בשביל מה היית צריכה את זה?
"ממש לא. כל מה שאני עושה בלשכה זה תרומה לקהילה ותרומה לחברה. אני לא מתחרטת שלקחתי תפקיד ציבורי שאני רואה בו שליחות, בדיוק שכמו שהחזן בבית הכנסת הוא שליח ציבור. אני שליחה גם של רואי החשבון וגם של הציבור והכלכלה בישראל. כל המגע עם הרגולטורים וכל ההקלות הניתנות לנו נועדו לעזור לקיום העסקי. יש פרויקטים נוספים הנעשים למען ציבור רואי החשבון. אנחנו עושים היסטוריה ונשפיע על העתיד, כולל נורמות חדשות במערכת היחסים של רואי החשבון עם המגזר החרדי ובני המיעוטים".

אולי חוץ מהשליחות את מונעת גם מאגו?
"כל אדם זקוק לחיזוקים בעשייה שלו. אותי מניע הרצון להטביע חותם על כך שקמתי בבוקר ושיניתי מציאות. כל בוקר אני רוצה לקום ולומר שאני לא משהו חולף; לא משנה אם מדובר במעורבות שלי כיו"ר ליגת הנשים, תפקידי כנשיאת הלשכה, או היוזמה שלי למינוי מפקחים על טוהר הבחירות. אני מאמינה ששיניתי מציאות. אתה קורא לכך אגו, אבל אני קוראת לכך סיפוק. אלה רגעי האושר הקטנים שלי. אישרנו בלשכה תוכנית אסטרטגית ואני פועלת כל הזמן כדי לאשר אותה. כל יום שעובר אני שואלת את עצמי מה עשיתי ומה אני עדיין צריכה לעשות כדי להטביע חותם, ולא אגו".

ובכל זאת, במשמרת שלך התגלע סכסוך משפטי חריף עם לשכת עורכי הדין על השתתפות בתשלומים.
"לפי שיטת העבודה שלי אני נגד סכסוכים משפטיים, ובטח לא בבתי משפט. אבל אם יש מצב שמישהו מעורכי הדין מציב טענות חסרות תקדים, אתה נגרר בעל כורחך ולא ניתן להימנע מכך. אני מאמינה שעם יו"ר לשכת עורכי הדין המשותף עולה על השונה, במיוחד באינטרסים בענייני הכלכלה. אני מקווה שבהזדמנות הזאת של יום כיפור בלשכת עורכי הדין יידעו להתעשת ולפתור את הסכסוך. אני בחיי העסקיים לא מתנהלת בתביעות אלא מפעילה אינטליגנציה רגשית. יישבתי לא מעט סכסוכים וכך גם אני פועלת מול הרגולטורים".

האם היה מישהו שביקשת ממנו סליחה ערב יום כיפור?
"מבלי להיכנס לשמות, חשבתי על אדם מסוים שכתב לי הודעה על כך שנפגע ממני. מבחינתי פרשנותו הייתה שגויה, והוא נפגע ללא הצדקה. אבל מכיוון שמדובר באדם מבוגר שנפגע בפעילות הוולונטרית של הלשכה, ביקשתי סליחה בלא היסוס. אני לא מתווכחת עם ההרגשה שלו ואעשה הכל כדי לתקן".

yehudasharoni10@gmail.com

יום כיפור של כחלון: נתניהו עלול להגיע למסקנה שהפך מנכס לנטל

בחירות מועד ג' יהיו סיוט לשר האוצר, שעלול להישאר מחוץ לרשימת הליכוד. החלטת הריבית של בנק ישראל מוכיחה שהנגיד לא יצא מאזור הנוחות של הישיבה על הגדר