הידיעה על התוכנית האמנותית באירוע ההתרמה שאיננה כוללת זמרות מפאת היותו של ראש האגודה, אלימלך פירר, יהודי חסיד, עוררה גל של מחאות ותגובות זעם. איזו חוצפה מצד יהודי דתי וחסיד למנוע מנשים זמרות לשיר באירוע שנועד להתרים כספים לסיוע למוסד שהוא הקים ביוזמתו, מקיים ומפעיל מזה 40 שנה? אלימלך פירר הוא האדם האחרון בעולם הראוי לעונש על אמונתו הדתית. מה שהמוחים והמגנים לא יודעים או לא רצו ולא רוצים לדעת, הוא שאלימלך פירר הוא סמל חי של אנושיות, מופת של גומל חסדים, מודל חיקוי של אדם שהקדיש את חייו לעזור לזולת, לסייע לחולים, להקל על בעלי מגבלות, למצוא רופאים מומחים לחולים קשים ולגלות בתי חולים במיוחד בחוץ לארץ שמתמחים בניתוחים מסובכים שאליהם הוא מפנה ושולח חולים.
בשנות פעילותו בראשות האגודה שיסד, פירר לא דחה אף אחד מהפונים והפונות אליו. הוא מטפל ומגיש עזרה לכל מי שמבקש את שירותי האגודה. אין אצל פירר בן או בת אנוש שאינם ראויים ליחס חם או להיענות מהירה ויעילה. גברים, נשים, צעירים וזקנים. פירר גם מתעלם מהמוצא של הפונה אליו. בין אלה שקיבלו את עזרתו, בני אדם ללא הבדל דת, גזע מין. ערבים ונוצרים. לפי אומדן נפוץ, עד כה קיבלו את עזרת האגודה למעלה ממיליון נפשות. פירר הוא חתן פרס ישראל לשנת 1997 על "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". אבל אלוהים ישמור, איך מעז יהודי כזה שכל חייו קודש לעזרה לזולת לקבוע תוכנית אמנותית לאירוע התרמה רק עם גברים זמרים ובלי זמרות? פירר הוא יהודי חסיד, תלמיד חכם, צנוע, חי בתנאי צניעות קיצוניים מבחירה אישית, נאמן לאמונתו שלא לשמוע קול אשה.
איזה פשע, איזה עוול? כל אלה שהתלהמו והשתלחו בו, נחשפו למי שעזרה וסיוע לחולים, לנזקקים לטיפולים רפואיים מיוחדים ולבעלי מוגבלויות לא רק שאינם מעניינים אותם, אלא כמי שהפעילות ההומניטרית רבת השנים של האיש המופלא הזה שבלי שום הגזמה הציל חייהם של אלפי בני אדם, איננה שווה ואיננה ראויה לציון. לאלץ יהודי דתי חסיד לבטל אירוע התרמה לטובת אגודה הקיימת ופועלת למען מטרה אנושית טהורה רק משום שלא כלל זמרות בתוכנית האמנותית הוא גילוי וביטוי של החלנה בהיקף שלא יסולח. זעקות השבר של המתנגדים והמתריעים נגד הדתה מתחילות במלים, "ידע כל חילוני". מהיום, ידע כל יהודי דתי, כי מאיימת עליו סכנת החלנה.
התרעות פיקוד העורף