מה שחיכינו לו עד עכשיו היה מיותר - חכו לדרמה הגדולה באמת. אגב, שכחתי לעדכן, הטור עומד להסתיים בעוד 340 מילים. האדם רוצה לדעת שהולך לקרות משהו בקרוב. זה נותן לכולנו תכלית לקיום. האדם רק חושב שלא קורה כלום, אבל למעשה כל הזמן קורה משהו. הזמן עובר. המספרים מתחלפים. הרם את העיניים מהנייד, ותראה מה עומד לקרות. נכון, כרגע שום דבר, אבל עוד 73 ימים. עוד 70. עוד 60. עוד 50 ימים - הכל יתחיל. או ייגמר.
פו הדוב אמר שהרגע הכי מתוק הוא הרגע שלפני ליקוק הדבש. אנחנו צריכים ללמוד ממנו וליהנות מאותם רגעים לפני שמשהו קורה, אבל ההמתנה היא חיינו ואנחנו מקדישים לה את עצמנו. ולכן חובה לספור לאחור. אבל צריך לזכור שיש גם תקופות שבהן אין לנו סיבה להפעלת הטיימר. ויש אירועים שבהם אנחנו דווקא סופרים קדימה. למשל כשגלעד שליט היה בשבי, ספרנו כמה ימים הוא עדיין שם. גם זה קורה. חוץ מהמקרה של אברה מנגיסטו, שבעניין שלו לא סופרים. לא קדימה ולא אחורה. ככה זה כשלא סופרים אותך.
התרעות פיקוד העורף