לפי הניסוח הזה, מי שלוקחת חלק בפעילויות מבורכות כמו תמיכה בסמיר קונטאר השאהיד, שבמקרה גם רצח חפים מפשע ורוצץ את גולגולתה של ילדה בת ארבע; או משבחת ומגדירה כשותף לדרך את האסיר ראווי סולטני, שמסר מידע לחיזבאללה על גבי אשכנזי בהיותו רמטכ"ל כנראה במטרה לחסל אותו; או מצדיעה למחבלת הרוצחת דלאל מוגראבי – אינה יכולה לרוץ לכנסת.
הדברים מדברים בעד עצמם, לא? אז זהו, שכאן רק מתחילות הפרופגנדה והפרשנויות היצירתיות. ״זה לא טרור״, הסבירה יזבק בעבר את תמיכתה בקונטר. מה? מה פתאום? יזבק בכלל נגד אלימות. במוחה הקודח תמיכה בטרוריסטים והתנגדות לאלימות הולכות יד ביד ועושות היגיון. גם טיבי מיד הצטרף לחגיגה, כי מה לא עושים למען הנרטיב והכותרת, והשווה בין יזבק לבין מאיר הר ציון. רק שאם אתה רוצה להיות נבחר ציבור בישראל, לכל נרטיב יש גבול ואת הגבול צריך לקבל על אף יללות על גזענות, אפליה, אכיפה בררנית ורדיפה. יש חוק. החוק אומר שמי שתומך במאבק מדינת אויב אינו יכול להיבחר. זה הכל.
"עוד לא התחלתי את העשייה הפרלמנטרית שלי ואני כבר עדה ישירה למה זה להיות נרדף פוליטית כנבחר ציבור ערבי", התלוננה יזבק. איך לא. בישראל, שבה כל זב חוטם יכול להגיד כל מה שבא לו ולרוב העליון יחליק לו על כך, רבים מתלוננים על "רדיפה". פוזיציית האנדרדוג תמיד הייתה חביבה על פוליטיקאים כעמדת פתיחה לתעמולה, ולא משנה כמה התעמולה נבובה. יזבק המסכנה יכולה להקים קבוצת תמיכה עם מרזל, גופשטיין וגם עם בן־גביר המסכן. גם הם נורא סובלים מרדיפה. מרזל מאמין בכל לבו שהארץ שייכת ליהודים, והערבים כולם הם אויבים שמקומם בארצות ערב. בדיוק כמו יזבק, גם הוא מאמין שזה לא הוא שצריך להבין איפה עוברים הקווים ולשנות את דרכו אם הוא רוצה לרוץ לכנסת, אלא השופטים.
אז בקשה קטנה לעליון: עשו טובה, חסכו מאיתנו עוד פרק של הפארסה. אל תהיו יצירתיים. אל תעשו הנחות. כבר היינו בסרט הזה. צריך להבין אחת ולתמיד שמי שמחליק למטורללי בל"ד את מעשיהם, פוגע בציבור כי הוא חוטא בעיגול פינות ובמתיחת גבולות החוק. איך אמרו ביהדות התורה על החלטתם להימנע מהצבעה בעניין יזבק? אנחנו נמנעים כדי שזה לא יחזור אלינו בבומרנג. אבל זה כבר חזר לכולנו כבומרנג מזמן, ואם לא נעצור את הקרקס, זה יחזור עוד פעם.
התרעות פיקוד העורף