כמקובל וכמיטב המסורת, לניצחון הליכוד שלשום יש הרבה אבות, שגם לא חיכו לתוצאות הסופיות כדי לקחת קרדיט. אנשי הקמפיין הצטלמו לסרטון הניצחון בדקות הראשונות אחרי המדגמים - שרים, צוהלים ושמחים.
לסבב הבחירות השלישי שלשום הגיע הליכוד כשהוא מרוכז, חדור רוח קרב, ובעיקר – מבין היטב שלא תהיה לו הזדמנות נוספת. השעון המשפטי מתקתק, כתב האישום נגד נתניהו כבר עבר לבית המשפט ומועד הקראתו נקבע. הפעם לא היה לנתניהו את הלוקסוס לשגות. הפעם זה לא היה רק קרב פוליטי גרידא, אלא הקרב על עתידו ועל חירותו האישית. נתניהו בן ה־70 נלחם עם סכין בין השיניים, בכל הכוח, בדיוק כפי שלחם לפני עשרות שנים כחייל וכקצין בסיירת מטכ”ל.
כדי להתמודד עם להט הקרב הזה של נתניהו מודל 2020, חובה היה להציב מולו מועמד שווה ערך ואף גדול ממנו. לא עוד פוליטיקאי, אפילו לא עוד רב־אלוף במיל’, אלא ענק, אישיות יוצאת דופן, שתהיה מסוגלת לתת פייט. לא רק ברמת המסרים, אלא קודם כל - ברמה האישית. המזל הגדול של נתניהו - המוכשר, המבריק והחרוץ - לכל אורך הדרך בשנים האחרונות, הוא שאין בסביבה דמות ציבורית שעונה לקריטריונים הנ”ל.
אך יש עוד מרכיב להישג האלקטורלי של הליכוד, חשוב, גם אם מובלט פחות, והוא המרכיב הדמוגרפי. העובדה שחלק גדול בציבור הישראלי נוטה ימינה משחקת פעם אחר פעם לטובת הליכוד. כל עוד לא התרחש בארץ אירוע גדול, רב־משמעות, בסדר גודל של הסכמי אוסלו או מלחמת יום הכיפורים, יישאר למפלגות המרכז־ימין יתרון אוטומטי.
האתגר הגדול של מחנה המרכז־שמאל הוא להבין איך להשיג את המקסימום במציאות הקיימת. מציאות בשטח, לא מציאות מדומה של אסטרטגיות וסקרים.
התרעות פיקוד העורף