רשימת הרגעים שהייתי רוצה לחזור אליהם יש רגע, שבו אני עולה על קו 27, נוסעת לאורך המסלול כולו דרך הרחובות יפו ושטראוס, יורדת בכיכר השבת ומתקדמת לבית המלאכה של סבא שלי ברחוב יחזקאל 5 בשכונת גאולה. אני מנופפת לאדון שלום מהפיצוחים, קונה מחק עם ריח מחנות כלי הכתיבה הצמודה ומסתכלת על נעלי הלַכָּה המגונדרות ב"נעלי הכוכב". "נעליים של שבת. יפה. חגיגי", היה סבא שלי מתקדם לעברי עם החלוק הכחול. "אולי נקנה לך כאלה?". ואני הייתי מחייכת כי ידעתי שאף על פי שתמיד אהבתי את יום שבת וחיכיתי לבואו, מעולם לא נעלתי נעליים מיוחדות לכבודו.
פעם אחר פעם היה הקסם נרקם לנגד עיניי. סבא שלי היה מתיישב מאחורי הזינגר, מכונת התפירה שלו, בדרך לעוד תיק חדש שיעצב. אני הייתי סופרת אבזמים וממליצה לו על גודל התאים בתיק שעתיד להיוולד עוד מעט. אחר כך הייתי קופצת למאפייה של יהודה ממול כי לא הייתה ולא תהיה עוגת שמרים עם שוקולד כמו שלו, ולי, הנכדה השמנמנה של צבי, הוא היה מכין בגודל מיוחד ולפעמים ממלא במיוחד בשבילי בגבינה מתוקה. "פס ייצור מיוחד", היה סבא שלי צוחק. היו שם דתיים ולא דתיים וכולם חיו ביחד. אבל ירושלים בלי מהומות אינה ירושלים, כך שלעתים רחוקות היו ניצתות מהומות כשפלג קיצוני החליט להשמיע את קולו מעבר לפשקעווילים הזועקים.
יום אחד, אחרי ביקור בבית המלאכה, המשכתי אל הבית של סבא וסבתא שלי. חלפתי על פני שוק הבוכרים ועל בית יהודיוף־חפץ – הארמון, עברתי דרך בית דוידוף וכמובן אמרתי שלום לרב נעים בבית הכנסת משהיוף. סבתא שלי עמדה בדלת. היא הייתה קוסמת שידעה להרים ארוחות בדקות ספורות. מעבר לעובדה שזה היה המקצוע שלה ("טבחית, לא שפית. מה זה, כולם שפים היום?", היא הייתה צוחקת), היה לה תבלין מיוחד שנקרא אהבה. הבית נראה לי כרגיל. תפוחי עץ ענקיים בכניסה, ריחות טובים מהמטבח, ערימת עיתונים על השולחן הענק וריח של כביסה מאחד החדרים, אבל משהו היה שונה.
אחרי כמה דקות הבנתי. המנהג שלנו היה לראות יחד חדשות ולדבר עליהן, אבל הטלוויזיה נעלמה. היא הייתה מכוסה ביריעת בד. "שהשכנים לא יראו", היא אמרה לי. "הם מדברים. את יודעת. דתיים מאוד". רק לא להכעיס, רק שלא תהיה להם סיבה לפטפט. אחר כך התחלנו לצעוד אליהם ברגל בשבתות. בהתחלה חנינו מחוץ לשכונה. בהמשך התרחקנו לכיוון גן החיות התנ"כי הישן ותנובה. בסוף החלטנו שעדיף פשוט ללכת ברגל, כי למי יש כוח שהשכנים ידברו.
כוס הקסמים The right cup גורמת לאשליה של שתיית מים בטעמים, בזמן שיש בה מים רגילים. הכוס בנויה משלושה חלקים: מעטפת פלסטיק קשיחה ושקופה ללא BFA, חלק פנימי שמגיע בצבעים על פי טעם המשקה הנבחר (תפוז, ענבים, פירות יער, קולה, תפוח ואפרסק) וטבעת שתייה שכוללת ריח ותמצית טעם בהתאמה לאותו הטעם. חומרי ההרחה המתנדפים מחזיקים עד שמונה חודשים של שימוש. הנסיינים, משכבות גיל שונות, התלהבו מהרעיון. נכון, הכוס לא באמת מְשַווה מתיקות למים רגילים, אבל בהחלט מוסיפה להם ניחוח שמפעיל מניפולציה על המוח.
The right cup, נפח: 330 מ"ל; מחיר: 69 שקלים; להשיג ב־Gadgetshop.co.il
סיור וסדנאות לכל המשפחה ביקב בהט, לילדים מעל גיל 3. מחיר למשתתף: 35 שקלים; לפרטים: 04־6993710, 050־8771770 bahatwinery.co.il
התרעות פיקוד העורף