בעיית הבעיות שלהם היא שהם מכהנים בממשלה שתפקידה העיקרי, בעיני נתניהו, היא להעניק לו מעמד, חסינות, הקלות ותנאי שירות ייחודיים, גם כראש ממשלה וגם בעתיד כראש ממשלה חליפי, בעוד שבעיני גנץ תפקיד הממשלה הוא להתמודד עם האתגרים הבריאותיים, הכלכליים, החברתיים, המדיניים, הביטחוניים והערכיים. על הפער הזה בין חזון נתניהו עבור הממשלה ויעדיה לבין חזונו של גנץ וחבריו - יהיה כנראה קשה לגשר.
בינתיים, כחול לבן נמצאת על מגלשת מנדטים. חבריה נתפסים כמי שהעניקו לנתניהו חיים חדשים ומכונת הנשמה כאשר הצטרפו לממשלת האחדות, מכיוון שהסיעה מתקשה להטמיע בציבור את שיקוליה הענייניים ואת החלופות, שהיו רעות וחמורות יותר, בעיקר עבור הדמוקרטיה, הביטחון והשפיות.
כחול לבן מאבדת גובה בציבור, כי אנשיה עדיין לא ״פוליטיקאים" במובן הרע של המילה. הרשתות החברתיות, הציניות והתקשורת לימדו את הציבור למחוא כפיים למי ש"עושה תרגיל" ומצליח במניפולציה, ופחות לישרי הדרך ולתמימים וטובי הלב.
כחול לבן מאבדת גובה, היות שבשמאל הישראלי היו מאז ומעולם אנשים שעבורם שלטון, קואליציה וחברות בממשלה הם דבר מוקצה. כנס מחאה בצוותא 2 או בכיכר העיר הוא אופציה מועדפת מבחינתם על פני רכישת כרטיס לעמידה ליד הגה המדינה, גם אם בתנאים מורכבים ובשותפות.
כחול לבן מאבדת גובה, משום שנתניהו המגה־פוליטיקאי ואנשיו מצליחים לצייר את גנץ כרודף דגלים, סמלים, טקסים ומכוניות יוקרה, משל הוא גר בקיסריה ונתניהו בראש העין - ולא ההפך (אגב, האזנה מושכלת עם אוזן מוזיקלית לשידורי גלי צה״ל מלמדת שנתניהו הכריז סוג של מלחמה על המושב כפר אחים, והוא מנסה להנמיך שניים מבניו שנוכחותם בחיים הפוליטיים לוחצת לו על בלוטת הפרנויה - השרים גנץ וכ"ץ).
כחול לבן סובלת ציבורית מכך שהיא נגררת על ידי נתניהו (בכישרון רב יש לומר) למחוזות שאליהם הוא מנווט (פטור ממס, מאבק בבתי המשפט ובפרקליטות, סיפוח מסוכן ועוד) וזאת מבלי שהמפלגה תגדיר לעצמה תעודת זהות ברורה, תכתיב סדר יום, תנהל משמעת תקשורתית ותחזיר לעצמה את הסומק ללחיים, את הביטחון העצמי ואת הבוחרים.
העובדה שבמשרדי החוץ, הביטחון, הכלכלה, החקלאות, המשפטים, התקשורת, התרבות ועוד יושבים אנשי כחול לבן, שמנהלים מדיניות אחרת - איננה בולטת דיה. התחושה בציבור היא שגם שר הכלכלה עמיר פרץ וגם שר החקלאות אלון שוסטר הם עוזריו הבכירים של שר האוצר כ"ץ, שמביאים לפניו "הצעות" במקום החלטות, והוא פוסל אותן, מבזה אותם ציבורית, מצייץ בטוויטר והופך את עצמו לגיבור־על מול "פרחי הקומוניזם" שזה עתה באו.
כחול לבן, אם חפצת חיים היא, חייבת לצאת מעמדת "ילדת הכאפות" של נתניהו, להבליט את הזהות העצמית, לחזק מאוד את הדוברות הפוליטית וללמוד מהר פוליטיקה. שריה צריכים לצאת מהמשרדים לרחבי המדינה, לפגוש קהלים, להסביר ולשמר כוח.
בשורת סרטונים שאחריהם עוקבים היטב במודיעין שלנו, נסראללה מסביר כי אין לו כוונה "לבזבז טילים" ולירות סתם, אלא שהוא יכוון אותם אל הקריה, אל בסיסי חיל האוויר ואל יעדים אסטרטגיים. נסראללה מבקש בסרטונים ובקמפיין ההפחדה להזים את ההערכה בישראל שהוא חושש ממלחמה, שארגונו עייף מהמערכה בסוריה, ובו־זמנית להרתיע את ישראל.
גם כשכל העולם עוסק בקורונה ובמשבר כלכלי עצום, הגחלים הלוחשות במזרח התיכון (שפחות נפגע מהנגיף) עדיין לוחשות, והפוטנציאל לעימות גבוה. כמעט מדי יום ולילה ממשיך צה"ל להתמקד בשני יעדים מרכזיים בצפון: מניעת התבססות איראנית ויכולות מתקדמות על אדמת סוריה ושלילת יכולות אסטרטגיות ויכולות דיוק בטילים של חיזבאללה בלבנון.
אני מקווה שהאירוע הזה יגרום לגלנט לחשב מסלול מחדש ולהבין שהמורים הם הפתרון ולא הבעיה, שהם ״הצבא״ העיקרי שלו שאמור להביא לו ולנו את התוצאה. גלנט ייטיב לעשות אם יתמקד בטיפוח מעמד המורה והמחנך בישראל, הן בתגמול ראוי והן בהוקרה ובהערכה ציבורית. עליו לשפר את תדמיתם ולהחזירם למעמד של אוטוריטות בעיני הורים ותלמידים. הוא צריך לטפח, ללוות, לשוחח ולהציב דירקטיבה למורים ולסטודנטים בפקולטות לחינוך באוניברסיטאות ובמכללות, לחזק את תנועות הנוער ולהשתמש בבוגרי המכינות הקדם־צבאיות כעתודה ללימודי הוראה. עליו לחזק את לימודי היהדות, האזרחות וידיעת הארץ, ולהציב לנוער יעדים של ציונות בת זמננו בנגב, בגליל, בטכנולוגיה, בהייטק וגם בחקלאות.
השבוע הוגשה לבית המשפט בתל אביב עתירה של תושבי בית שאן בטענה שניר דוד הפקיעו שטח ציבורי לטובתם הפרטית, והם דורשים כעת כניסה ושימוש חופשי במדשאות הקיבוץ ובפיסת הנחל העוברת בתוכו. לי זה נראה כמו יריקה בפניהם של בני הדור השני והשלישי של החלוצים, שהפכו ביצה מעופשת של יתושים לגן פורח. אני מקווה מאוד שבית המשפט לא ייכנע לפופוליזם ויביע הערכה לאלו שגאלו את הקרקע והקימו קיבוץ לתפארת (גילוי נאות: ייעצתי בעבר לקיבוץ, ואני חבר קיבוץ בעצמי).
5. נפגשתי השבוע להרצאה ולשיחה עם 20 חניכי קורס הצוערים של משרד הכלכלה שעומדים לצאת לבירות העולם כנספחים כלכליים. כולם צעירים ומשכילים שעזבו תפקידים איכותיים כדי לייצג את ישראל וכלכלתה ברחבי העולם. סיירת מטכ״ל של ממש. אמרתי להם שהעולם מתמודד עם בעיות גלובליות ומחפש פתרונות שביכולתה של ישראל לספק, וכי זוהי משימתם העיקרית. בהצלחה להם ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף