לפני שבוע בישר נתניהו לעם ישראל על השגת ההסכם עם איחוד האמירויות. "הסכם היסטורי", אמר נתניהו. ולאחר שסיים למנות את היתרונות העצומים שיצמחו לישראל מהקמת יחסים דיפלומטיים מלאים עם המדינה הערבית העשירה, השתבח גם בכך שסוף־סוף נשברה "הפרדיגמה" של "שטחים תמורת שלום". הנה השגנו הסכם שלום בלא לוותר על שטח שאנו מחזיקים בו.
מי שחשב שהשבוע יבוא אולמרט ויודה בטעותו - לא נפגש כנראה מעולם בעורך דין ממולח. בראיון לבן כספית וינון מגל ברדיו 103 הסביר אולמרט: "אני חושב שאלו היו דברים נכונים שעמדו במבחן ההתרחשויות. מה שאמרתי בפועל התגשם, לא בניסוח של הדברים שלי ולא במלוא המתווה שראיתי, אבל במהות".
אבל אז הסביר אולמרט את טיעונו. והתברר כי גם בשקר נפתל מתוצרת אולמרט יש גרעין אמת. אמת כואבת מאוד: "בהסכם השלום... בעצם הם הכריחו את נתניהו לוותר על הסיפוח, לוותר על המשך הבנייה בהתנחלויות ולקבל את עקרון המדינה הפלסטינית", אמר אולמרט.
והנה חזרנו אל נקודת ההתחלה. שוב נעשתה כאן עסקת "שטחים תמורת שלום". אומנם לא נסיגה בפועל משטח שאנו מחזיקים בו, אבל נסיגה מההזדמנות ההיסטורית להחיל ריבונות על כל שטחי יהודה והשומרון, או למצער על שטחי ההתיישבות היהודית בהם ועל כל בקעת הירדן. נתניהו משקר לעם ישראל בגלוי וביודעין כשהוא אומר שמדובר רק בדחייה זמנית. הוא יודע יפה, ואפילו אחרון הליכודניקים יודע בסתר לבו - כי הוחמצה ההזדמנות ההיסטורית, ובימי נתניהו לא תוחל ריבונות. הוא תולה את הדחייה ב"בקשתו" של הנשיא טראמפ. אבל כבר חודשים ארוכים אנו שומעים מפי טראמפ, השגריר פרידמן והשליח המיוחד גרינבלט כי הריבונות היא סוגיה ישראלית פנימית. תרצו - תחילו. וגם אם ג'ארד קושנר חתנו של טראמפ התנגד - זוהי באמת סוגיה ישראלית שטראמפ הצהיר בריש גלי על תמיכתו בה. אם נתניהו באמת היה רוצה - הייתה ריבונות.
אלא שאינו רוצה. ולא רצה מעולם. רק את קולות הימין הוא רצה. וקיבל.
בגלגול עיניים פראי נתניהו מנסה להוכיח לחסידיו המאוכזבים כי ההפך נכון: "הרי רק אני העליתי את סוגיית הריבונות ושמתי אותה על השולחן והכנסתי אותה ל'תוכנית המאה'". זה שקר עובדתי וגם טיעון מעוות. עובדתית - מאז ימי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" דרך גוש אמונים, ומפלגות מולדת והתחיה והאיחוד הלאומי על כל מרכיביה, וימינה ותנועת ריבונות בהובלת נשים בירוק - נדיה מטר ויהודית קצובר: כולם תבעו ותובעים ריבונות. הצעות חוק להחלת ריבונות הוגשו על ידי ועל ידי אחרים כבר לפני 15 שנה. ופתאום "נתניהו המציא את הריבונות". כמה עלוב.
אבל מעבר לכך - האמירה הזו מהדהדת את הטיעון של אריאל שרון, מאבות ההתיישבות ביו"ש ובחבל עזה: אני בניתי ולכן מותר לי להרוס. בפרפרזה נוראה על דברים אלו אומר היום נתניהו: אני הכנסתי את סעיף הריבונות ל"תוכנית המאה" של טראמפ, ולכן מותר לי להוציא אותו.
יש כמה חסידי נתניהו מושבעים השומרים בכל זאת על מידה מסוימת של יושר אינטלקטואלי. הם יודעים שהריבונות נקברה קבורת חמור תמורת "נורמליזציה" עם אמירויות ערביות בירכתי מדבר. כאילו לא לריבונות בלבה של ארץ ישראל נכספנו אלפיים שנה כי אם לחונן את עפר אבו דאבי.
אלו היודעים כי מכרנו הזדמנות היסטורית בעד חופן דולרים - מזדרזים לחפש אשמים לפשע. והם מוצאים אותו באותם נאמני ארץ ישראל מן הימין שהביעו התנגדות ל"עסקת המאה". אבל גם הם יודעים שהתירוץ הזה עקום. את מי שהביע התנגדות להקמת מדינה פלסטינית כחלק מ"עסקת המאה" לא הכניס נתניהו לקואליציה שלו. הוא לא ספר אותם. יפה ידע נתניהו כי גם יריביו מימין לא היו מתנגדים להחלת ריבונות ולו ב־30% מהשטח, ובלבד ש"מדינה פלסטינית" לא תהיה חלק מהריבונות הזו.
ושוב אני נדרש לדברי אולמרט. שנאתו לנתניהו גדולה כל כך, עד שאינו רואה קורה התלויה מבין עיניו. אין הוא מהסס לומר עליו מה שאמר לינקולן: "אפשר לרמות חלק מהאנשים הרבה זמן, אפשר לרמות את מרבית האנשים מעט מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן". מילא.
כדברים הללו ממש אמרתי על אולמרט פעמים רבות. מאמצע שנות ה־80 נקשר שמו בפרשיות שחיתות: פרשיית בנק צפון אמריקה, פרשת ג'ו אלמליח, פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד בבחירות 1988, פרשת האי היווני, פרשת מכירת בנק לאומי, פרשת הבית ברחוב כרמיה, פרשת מרכז ההשקעות, פרשת מעטפות הכסף-טלנסקי, פרשת ראשוןטורס, פרשת הולילנד, פרשת הזרע - שוב ושוב הצליח להוכיח שהוא נקי כפיים ובר לבב. שוב ושוב חמק מכתב אישום, הרשעה ועונש, הצליח לרמות את מקצת האנשים רוב הזמן, עד שנפל בשחיתותו. ועתה הוא קם ללמד קטגוריה על אחרים. ומזכיר מה ציווה אביו המנוח של בנימין נתניהו, הפרופ' בנציון נתניהו, על בנו, יבדל"א: "אל תיגע בכסף!".
אפשר שהציטוט מדויק, וחבל שנתניהו לא הקשיב לאביו. אבל אולמרט, כדי לחזק את ביקורתו על נתניהו הזכיר גם את מה שאמר עליו יצחק שמיר ע"ה ("מלאך חבלה"). אבל מה לעשות? אני זוכר גם מה אמר שמיר על אולמרט ומובא בידי חיים משגב בספר "שיחות עם יצחק שמיר": "אני מעריך את כישרונותיו, אבל הוא קצת יותר מדי אוהב כסף".
התרעות פיקוד העורף