ליש עתיד, גם אם תציב ברשימה כמה נציגים של ישראל השנייה, אין עתיד אם היא לא תחרוג מהרכבה האתני הנוכחי ותפתח שערים לרווחה. הנהגה חזקה אמורה לשלוט, לבקר ולפקח על מהלך הבחירות מפני שהאלטרנטיבה היא ועדה מסדרת נוסח מפא”י או שלטון יחיד נוסח לפיד וביבי.
מעבר לפוליטיקה, יש בין שלח ולפיד פער אידיאולוגי ברמה הבסיסית של שמאל וימין. שלח הוא שמאל מובהק במובן של חמשת הדגלים הרגילים: שמירה על הדמוקרטיה, שמירה על מערכת אכיפת החוק והמשפט, התנגדות לכיבוש, הפרדה בין דת ומדינה ומלחמה ללא פשרות בשחיתות.
לפיד הוא לאומן ימני א־לה טומי אביו. הוא כיפר על כך כשתרם ללגיטימציה של הרשימה הערבית המשותפת כשותפה אופוזיציונית, אבל לא זה מה שירתיע אותו מלחדש את השותפות עם בנט. הטקטיקה שלו הייתה לשלוף כיפה בכל הזדמנות שהלאומנות היהודית מחייבת תוקף אלוקי, והאסטרטגיה היא לצוף בכיוון לשכת רה”מ בכל מחיר, כולל שת”פ עם המשותפת או עם בנט, מי שבא ברוך הבא.
החשבון הפרקטי שאמור ציבור היעד של יש עתיד לעשות הוא מי מבין השניים יביא יותר תועלת במאבק מול גוש הימין. דבר אחד בטוח, שלח מכיר את לפיד טוב יותר מכל עיתונאי או פרשן ששואל למה הוא מתמודד ולמה עכשיו. ככזה, שלח יודע להעריך את יתרונותיו ומגרעותיו של לפיד, הן בהגברת כוחה של יש עתיד והן ביכולות החיבור שלו למפלגות אחרות, בייחוד חרדים ומזרחים.
אני מניח ששלח, כטיפוס שמבין עסק, מעריך שהוא מסוגל להתעלות עליו מול שני המגזרים האלה, ואני מעריך שמרצ כמפלגה ושאריות מצביעי העבודה עשויים להצטרף לשלח באורח טבעי.
אם יתקיימו בחירות, בצל קורונה ומשבר כלכלי, הן יעלו מועמדים שיהיו, מבחינה ייצוגית, פחות שבעים ויותר רעבים. במובן הזה יש לשלח המסוגף, הקרבי והענייני יתרון על פני לפיד שמשדר, בין נחישות רועמת אחת לרעותה, עליצות אולפנים זחוחה ושבעה. אחרי האירוע הטרגי (פוליטית) של האוזר והנדל, אני מניח שאצל שלח ניתן יהיה להיות בטוחים יותר שעב”מים מטושטשי זהות וסוסים טרויאניים לא ייכנסו לרשימות המועמדים. אז רוץ, שלח, רוץ.
התרעות פיקוד העורף