לצעירים בין הקוראים - שתי המילים שבכותרת יכולות להוות הנמקה והצדקה אפשריות לאין ספור פעולות ומעשים. אבל אצל הקשישים, בני גילו של הכותב וצפונה - המשפט הקצר הזה זכור בהקשר מובהק אחד: שיחת טלפון שהקליטה המשטרה ב־1980.
מהצד האחד של הקו היו שני רוצחים, טוביה אושרי ורחמים אהרוני, שרצחו שני עבריינים במפעל "בר בקר". בצדו השני של הקו היה האלוף (במיל') רחבעם זאבי ("גנדי"). השניים הסתתרו בדירה בתל אביב וחיפשו דרך להימלט מהארץ. נטען כי "אם צריך" הייתה תשובתו של גנדי לשאלה "אז אתה יכול להגיע?".
השבוע שבתי ונזכרתי בביטוי הזה, אף שלא נאמר בפירוש, כששמעתי את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתנצל בפני משפחת יעקוב אבו אל־קיעאן.
כזכור, בינואר 2017, בשעה שכוח משטרה הגיע להרוס בתים לא חוקיים באום אל־חיראן ולפנות את שודדי אדמות הלאום ממקומם, יצא יעקוב מביתו, נכנס לרכבו ונסע לעבר כוח המשטרה במורד הדרך. השוטרים חששו שהוא מתכוון לפגוע בהם ברכבו ופתחו באש. שוטר אחר, ארז עמדי לוי, נדרס למוות. יעקוב אבו אל־קיעאן, שנפגע מהירי, דימם ברכבו עד שמת. המשטרה הודיעה כי זה היה פיגוע דריסה. כך הודיעו גם מפכ"ל המשטרה אז רוני אלשיך והשר לביטחון הפנים באותם ימים, גלעד ארדן. הוזכר גם קשר אפשרי לדאע"ש. נתניהו הסתמך עליהם כשקבע שהשוטר נרצח בפיגוע דריסה.
לכן אפשר אולי להבין מדוע היססו המפכ"ל, השר לביטחון הפנים וגם ראש הממשלה לגנות את המשטרה ולטהר את שמו של אבו אל־קיעאן. הרי זו מלחמת בני אור בבני חושך. מאבק נגד שודדי אדמות הלאום, מפירי החוק, ו"כשחוטבים עצים, ניתזים שבבים". לכן אולי התאפקו כל השנים. לא טיהרו את שמו של אבו אל־קיעאן, ולא שינו את הגדרת האירוע מפיגוע לתאונה טרגית.
יום לאחר הפרסום של סגל הזדרז נתניהו להתייצב מול המצלמות כדי להתנצל על מותו של יעקוב. "אמרו שהוא מחבל. אתמול התברר שהוא לא מחבל", אמר. כך בפשטות, כפי שהיה ידוע, גם לנתניהו, כבר יותר משלוש שנים. אבל עכשיו נתניהו קם והתנצל. כי התגלה הצורך.
ולמה היה "צריך" לפתע? כי התהפכו היוצרות. כי לפתע פתאום לא מלחמת בני אור בבני חושך. לא השוטרים הטובים שנכנסו בבדואים הרעים. לפתע פתאום נתגלגלה לידיו הזדמנות להוכיח כי "בכירי הפרקליטות והמשטרה הפכו אותו (את אבו אל־קיעאן) למחבל כדי להגן על עצמם".
ולא רק כדי "להגן על עצמם" טייחו הפרקליטים והשוטרים את המסקנות ומנעו חקירות. בעניין זה צודק נתניהו. שי ניצן אמר ברמז מדוע אסור היה באותה עת לתקוף את אלשיך. זה לא היה הזמן הנכון להחליש את מעמדו. ודי לחכימא ברמיזא זו.
הוא לא היה מבזבז התנצלות בפני משפחת אבו אל־קיעאן אם ההתנצלות לא הייתה משמשת אותו כעמדת ירי (מוצדק נקודתית) על הפרקליטות והמשטרה. הוא לא יבטיח שוב להרוס את חאן אל־אחמר "ממש בקרוב" או לבנות בירושלים - אם לא יזדקק בדחיפות לקולות הימין.
ואם לא יהיה די בהבטחות השחוקות הללו, ומצבו בסקרים יהיה רע ממש - אולי אפילו יהרוס פחון סמלי במאחז הבדואי, או יקיים טקס חלול להנחת אבן פינה לשכונה חדשה בירושלים. ואם ערב הבחירות יחשוש מכוחו העולה של בנט אולי אפילו ימלמל שוב משהו בסגנון "מיד לאחר הבחירות נבחן אפשרות להחלת ריבונות בירושלים רבתי", כי עשיית צדק או בניין המולדת ומלחמה בשודדי אדמתה אינם משאת נפשו. את האידיאולוגיה של מחנה הימין הוא מגשים רק "אם יש צורך".
התרעות פיקוד העורף