1. אם זה נראה רע, נשמע רע, מדיף ריח רע, מרגיש רע - אז כנראה המצב לא טוב, בלשון המעטה. כשיש שבר חברתי, שבר בריאותי, שבר כלכלי, שבר מנהיגותי - זה אומר שהמצב רע עד נורא.
כשבמדינה קטנה יש קרוב למיליון מובטלים, כשעסקים נסגרים, כשדיירים בשכירות נאלצים לעזוב דירות מחוסר יכולת לשלם עבורן, כשאלפי שלטים "להשכרה" מפארים חלונות ראווה של חנויות, כשאלפי נברנים חדשים מחטטים בפחי זבל ומחפשים בקבוקים ריקים כדי לפדות דמי פיקדון ומחפשים שאריות מזון - זה אומר שהמצב מחורבן.
ביום שלישי התפרסם נתון סטטיסטי מפחיד: 3,994 רופאים ואחיות נמצאים בבידוד, 1,700 מאומתים. מנהלי בתי חולים מהצפון, הדרום והמרכז מתריעים: המערכת על סף קריסה. חולים "רגילים" מתבקשים לא להגיע לחדרי מיון בגלל הלחץ והחסר הגדול בכוח האדם.
פוליטיקאים ותיקים לא זוכרים מצב שבו המדינה מתנהלת תקופה ארוכה ללא מפקח כללי של המשטרה, ללא נציב שירות בתי הסוהר, ללא פרקליט מדינה. ולקינוח אין תקציב מדינה, וכל העסק מתנהל כמו חלטורה גרועה.
להיסטוריונים של הפוליטיקה הישראלית לא זכור מצב שבו מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק מותקפות בצורה בוטה וגסה על ידי נושאי משרות בכירות, מיו"ר הכנסת עד לראש הממשלה ובני משפחתו. הגיעו הדברים עד כדי כך שעל שומרי הסף הפקידו שומרי ראש מחשש לשלומם, בריאותם וחייהם.
בימים רגילים על מבני ציבור בישראל מתנוסס דגל כחול־לבן. מומחי בריאות מצהירים השכם והערב שצריכים לתלות על מבני הציבור דגל אדום, כמו הדגל שמתנוסס על תחנות ההצלה בחופי הרחצה בזמן שהים מסוכן. המחמירים אומרים שהגענו לזמן שבו צריך להניף דגלים שחורים, כמו הדגלים של חלק ממפגיני בלפור והגשרים.
הקיצוניים מבין המבקרים טוענים שישראל נמצאת מכל הבחינות במצב אנוש, הדורש חיבור של המדינה למכונת הנשמה. הרבה אנשים שהיו עד החודשים האחרונים עדיין אופטימיים - איבדו את זה. הם מודים בפה מלא שהפכו פסימיים, כי אין נקודות אחיזה, אין אפשרות להיות אופטימיים. אם מישהו יאמר לכם שהוא רואה את האור בקצה המנהרה - או שהוא על סמים או שהוא אידיוט.
המשטרה שהגיעה למקום מצאה את האישה מוכה ודקורה, פצועה במצב קשה. במהלך החקירה התברר שבזמן שהותקפה היא החזיקה את בנם הפעוט בידיה והייתה בעיצומה של שיחת טלפון עם הוריה. מתברר שהיא רצתה לבוא אליהם עם הילד, אך הבעל לא הסכים. במהלך השיחה שמעו הוריה של האישה צעקות, כשהבעל הזועם הכה אותה עם המערוך ודקר אותה.
השוטרים מצאו את הילד בן השנה וחצי בחדר האמבטיה כשדמה של אמו על גופו הפעוט. זה אירוע מזוויע, מטורף, אכזרי, במיוחד שבשנת 2019 דווח לרשויות על אירוע אלים בין בני הזוג, שהתגוררו אז בתל אביב.
התמונה הזו, של תינוק בזרועות אמו החוטפת מכות ונדקרת מדיר שינה מעיניי. איך זה יכול לקרות, מאיפה הרוע והאכזריות? איך זה שקברניטי המדינה לא מתייחסים לאירועים כאלו, איך לא מתייחסים לסימנים מקדימים ומונעים אלימות עתידית מצד אנשים אלימים.
ילד בן שנה וחצי, לכל הרוחות והאלוהימים, רואה את אביו שמכסח ודוקר את אמו. ילד שרק אתמול אמר לראשונה "אבא", "אמא", מוכתם בדם אמו, ממרר בבכי. אני נזכר בשיר שכתב אילן גולדהירש והלחין ברי סחרוף ושר אריק איינשטיין - "איך לכתוב דמעות".
3. באחד מימי השבוע ראיתי באתר אינטרנט כתבה מצולמת על כך שהבניין שבו שכן "קפה תמר", ברחוב שינקין פינת אחד העם בתל אביב, עומד להיהרס ועל חורבותיו ייבנה בית דירות מפואר.
בכתבה הראו תיעוד של בעלת הקפה, ה"קיסרית" שרה שטרן ואני יושבים בקפה ונכדתה של שרה, איילת נחמיאס־ורבין, סיפרה שהייתי אהובה של הקיסרית. התרגשתי. באמת אהבתי את שרה והיא מאוד אהבה אותי. הכרתי אותה בשנות ה־70, כששכרתי חדר קטן על גג ברחוב פיארברג 14, בטווח יריקה מ"קפה תמר". באותה תקופה עסקתי בין השאר בדיג והייתי מגיע לקפה אחרי לילה קשה בים בדיוק כששרה הייתה פותחת אותו. הייתי קורא עיתונים ונחנק מהרוגלך והקפה המחורבנים שהגישה.
ניהלנו לא מעט שיחות על כל נושא שבעולם. כשהייתי מרגיז אותה, הייתה מניפה עליי את הסכין לחיתוך עוגות ורצה אחריי ברחוב מול העיניים המשתאות של הנהגים והעוברים והשבים. בימים רגועים יותר הייתה מסתפקת בהשלכת הסמרטוט המצחין שהיה תמיד בידה ושבו ניגבה שולחנות.
אפרו של עזרא חזר לארץ בשתי צנצנות חרס. אחת מהן השלכנו לים לבקשתו - אירוע מרגש שהתרחש בנמל יפו. הצנצנת השנייה נקברה על ידי אשתו בקיבוץ כפר גלעדי, שבו התגורר שנים ארוכות וניהל את בריכות הדגים.
השבוע סיפר לי ידיד שקרוב משפחתו חולה מאוד ואינו מסוגל עוד להתמודד עם הסבל. הוא שאל מה צריך לעשות כדי להגיע למרפאה בשווייץ ולקבל את כוס התרעלה כמו עזרא. אמרתי שיגיד לחבר שלו שיירד מהרעיון וינסה למצוא רופא שייתן לו מנה מוגדלת של מורפיום ויחסוך ממנו את הבלגן הכרוך בנסיעה לשווייץ. התשובה שלו הדהימה אותי: "אני אזרח שומר חוק ולא אעשה שום צעד בניגוד לחוק", אמר. "אפילו כשמדובר באדם יקר לי, שסובל סבל רב".
אני שמח שנשארו עוד אנשים שאינם מוכנים לעבור עבירות כה "חמורות" כמו עזרה לאדם על ערש דווי שרוצה לשים קץ לייסוריו. אם הוא היה חבר ממשלה, עורך דין צמרת, או כוכב ריאליטי ידוע, אני בטוח שהבעיה הייתה נפתרת בצ'יק צ'ק, בלי ייסורי מצפון. אגב, האזרח הישר הזה הוא חקלאי עובד אדמה.
התרעות פיקוד העורף