השבוע הובאו בכלי התקשורת התבטאויות של תלמידות ותלמידים על תחושותיהם בזמן הלימודים מרחוק. "אני יושב שעות על גבי שעות מול המחשב וזה קשה", אמר תלמיד אחד. "אף אחד לא מצליח לעקוב אחרי השיעור. אני צריך לגשת לבגרות ומאוד מוטרד שלא אספיק ללמוד את החומר". "המצב הזה בלתי אפשרי, גם מבחינת הלימודים וגם מבחינת הקשר עם החברים", הוסיפה תלמידה אחרת.
אני מניח כי בבתים רבים התמונה דומה. אין ספק כי התקופה הזאת תיתן את אותותיה בעתיד הקרוב והרחוק יותר. בבית, בגנים ובבתי הספר וגם במערכות היחסים בין הורים לילדים, בין ילדים לחבריהם ובחברה האנושית כולה.
נראה כי חלק מהתלמידים עתידים לסבול מהישגים נמוכים, שיהיו להם השפעה על עתידם. קשה להעריך אם וכיצד תתמודד מערכת החינוך עם הפערים שגרמו שני הסגרים הכלליים והשבתתם של הלימודים.
ועל הרקע הזה בולטת שתיקתו של שר החינוך יואב גלנט. קולו של השר, שנמצא במחלוקת עם שר הבריאות ועם פרויקטור הקורונה, נדם. נראה שאי אפשר לתכנן דבר, גם לעוד ימים ספורים.
###
ובמקביל למשבר בחינוך, אנו נמצאים בתחילתו של משבר כלכלי גדול. עסקים קורסים, משפחות הגיעו לפת רעב, כמות הנזקקים לסיוע והפונים לעמותות גדל פי שלושה. רבים רואים בסגר הנוכחי, ובמיוחד בסגירת העסקים הקטנים, טעות שתוביל לנזקים שקשה יהיה להתמודד איתם בעתיד. הפיצויים נתפסים כבדיחה עצובה כל כך שכבר הפסיקו לדבר עליהם. המיליארדים הרבים שהוקצבו לכך לא שיפרו את מצב העסקים או את מצב רוחם של בעליהם.
ובתווך נמצא הציבור, שמגלה חוסר אמון בהנהגה ומעלה ביקורת נוקבת על מחדליו ונותר מבולבל מההנחיות המשתנות מדי יום, אפילו תוך שעות ספורות. הציבור כמה להנהגה אחרת, מובילה, שתוביל אותו בביטחון ליציאה מהמשבר.
בינתיים הסגר והמגפה מותירים את אותותיהם בנפשנו ובהתנהגותנו. אין איש ואין אישה שלא ניזוקים, אם בצורה נפשית, אם כלכלית ואם אחרת.
ובהנחה שהסגר יוסר בהדרגה, נשאלת השאלה אם דרכי ההתנהגות שלנו, כיחידים וכחברה, ישתנו ובאיזו מידה. האם ננהג ביתר צניעות, האם נהיה קשובים וסבלנים יותר, או שנשוב במהירות למצב החברתי שלפני פרוץ המגפה?
נתוני התחלואה מצביעים על כך שאנחנו לקראת מצב של התאוששות. דווקא עכשיו נחוצה לישראל הנהגה תקיפה, החלטית ומאוחדת. לצערי היא לא בנמצא. גם המחאות וההפגנות שהולכות ומתעצמות אינן מבטיחות את השינוי שעם ישראל זקוק לו כל כך.
עם ישראל למוד המלחמות והסבל יתקשה הפעם להתאושש ולהבריא ממבול הקשיים שנחתו עליו. הוא ימשיך לתור אחר מורה דרך, מנהיג. ומנהיגים כאלה קיימים בתוכנו. עליהם לאזור אומץ ולהסתער על שורה ארוכה של קשיים ובעיות הזקוקות לפתרון. עליהם לקום למען עם ישראל. ובינתיים אל לציבור לרפות את ידיו בשל האכזבות ממנהיגים פוליטיים. בכל משבר, גם החמור ביותר, קיים ניצוץ של תקווה והזדמנות.
התרעות פיקוד העורף