דרוש תיקון: כיצד רוצחי נשים שומרים על זכות האפוטרופסות על ילדיהם?

האם טובתם של ילדיהם של משה וכנאענה עומדת לנגד עיניהם? נראה שלא. את הסירוב של משה לחסן את בנו ניתן לפרש יותר כ"אלימות משפטית". למעשה, בפועל החוק היבש מאפשר לנאשמים ברצח להמשיך להתעלל בבני משפחותיהם. סעיף 16 א' בחוק זכויות החולה, שתוקן בשנת 2016, פתר חלקית את הבעיה בכך שהוא מאפשר לתת טיפול רפואי לקטין, גם ללא הסכמת הורה שהורשע או הואשם בביצוע עבירות מין או באלימות כלפיו, אבל זאת בתנאי שיוצג אישור של הפרקליטות על המצב בפני הגורם המטפל. הסעיף הזה אפשר לבנו הפעוט של משה לקבל את החיסון הדרוש גם ללא הסכמתו של אביו, והוא יאפשר לו להמשיך לקבל כל טיפול רפואי שדרוש לו. אבל זאת רק בהסתמך על כך שהוגש כתב אישום נגד האב.

צריך לכן לברך את ח"כ גדעון סער, שר החינוך לשעבר, שהוא משפטן, שהיה הראשון שיזם תיקון בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ולפיו "אפוטרופוס או הורה של קטינים אשר הורשע בעבירת רצח, לפי סעיפים 300 (א) או 301 (א) לחוק העונשין התשל"ז־1977 של בן זוגו שהוא הורה של מי מהקטינים, או של אחד מהקטינים, תישלל ממנו האפוטרופסות של הקטינים".

ח"כ סער הדגיש שהתיקון המוצע לחוק נועד למנוע מצב מעוות, שבו ההורה הרוצח נשאר אפוטרופוס על ילדיו, והם נותרים תלויים בו ונאלצים לעמוד איתו בקשר. התיקון החדש שולל לאלתר את אפוטרופסות ההורה הרוצח במקרה של הרשעה בעבירת רצח ההורה הנוסף של הקטינים או של מי מהקטינים. התיקון יאפשר לאפוטרופוס אחר לדאוג לשלומם של הקטינים, ללא חשש לפגיעה בהתפתחותם הנפשית והפיזית, כתוצאה מהמשך האפוטרופסות של ההורה הרוצח על הקטינים. החידוש בתיקון של ח"כ סער הוא בכך שהוא מנתק את התלות של ילדי הנרצח מהאדם שהיה אחראי לרצח. מדובר ביוזמה פרלמנטרית חשובה ביותר, שנועדה להקל על משפחות נפגעות אלימות ברגעים הקשים בחייהן, ולכן יש לעשות הכל כדי שהיא תתבצע בהקדם.

אסור להסכים למצב שבו נאשם ברצח כמו משה או חשוד ברצח כמו כנאענה יוכלו לקבל החלטות שנוגעות לעתיד או לחינוך ילדיהם. שתי הצעות החוק החדשות מעניקות חלק מהפתרון לכך.