השמאל צריך לדעת לעמוד כחומה גם כשמעלילים כנגד לוחמי צה"ל

כל ישראלי בעל מצפון וזוג עיניים, שתמך בהעמדתו לדין של החייל אלאור אזריה (כמוני), צריך לדעת ולעשות גם את המעשה ההפוך כשמופצת עלילת דם נגד לוחמי צה"ל. שהרי לא היה שום טבח בג'נין, אף אחד לא אסף זקנים וירה בהם ושום דבר מהכזבים שפיזר בכרי בסרט השטנה שלו לא קרה באמת.

על פסק הדין כבר כתבו. הנה עדות מתוך החדר, של המזכיר הצבאי של מי שהיה אז שר הביטחון, בנימין פואד בן אליעזר. המזכ"ץ היה תא"ל מייק הרצוג. דיברתי איתו השבוע. "אני שמח מאוד שאחרי כל כך הרבה שנים הצדק נעשה", אמר הרצוג, "אם כבר מדברים על קבלת החלטות מוסרית במלחמה, אז הסיפור של ג'נין הוא הדוגמה החזקה ביותר. הייתה מלחמה מאוד קשה על מחנה הפליטים בג'נין, הגענו למצב שצה"ל צר על שטח קטן וצפוף והיה ברור שיש שם מחבלים מתאבדים ומטענים וחגורות ומה לא. היה ברור שלהיכנס לשם עם כוחות חי"ר עלול לעלות בחיי אדם, ולכן בשלב הקריטי של הלחימה שם עלתה הצעה, מהדרגים הבכירים בצבא, למחוק את המקום עם מטוסי קרב.

פואד היה בדילמה קשה מאוד. במקום שחיילי צה"ל ייהרגו, פשוט נמחק אותם מהאוויר, הציעו לו. הוא לא אישר את ההצעה הזאת והסיבה כפולה: דבר ראשון, היה מידע שיש שם עדיין אזרחים, בין מרצון ובין כבני ערובה של המחבלים. היה חשש שאם צה"ל יפציץ מהאוויר, ייהרגו אזרחים. אבל הייתה סיבה נלווית: אם ייהרגו אזרחים, זה עלול ליצור גל הדף שיעצור את חומת מגן ואת ההזדמנות להדביר את הטרור. ולכן הוא לא אישר את זה.

"מה שקרה הוא שלמחרת שלחנו את כוחות החי"ר פנימה ונהרגו לנו 13 לוחמים באותו יום. אני הייתי עם פואד אצל המשפחות השכולות והם אמרו לו בפנים, ממש הטיחו בו, בגללך הבנים שלנו נהרגו. אתה לא רוצה להיות בנעליים של אנשים שצריכים לקבל החלטות כמו ההחלטה של פואד. זה היה רגע מכונן כזה. והוא נשא אחר כך את ההאשמה שבגללו הלוחמים נהרגו. פואד האמין עד יומו האחרון שקיבל את ההחלטה הנכונה. האמת היא שאין פתרון בית ספר למצב כזה. אני לא יודע לשפוט החלטה כזאת, ואף אחד לא יודע להתמודד עם משפחה שכולה שבאה אחר כך בהאשמות. אבל כשמדברים על קבלת החלטות ומוסריות המלחמה, המקרה הזה משקף את הערכים הטבועים בקבלת ההחלטות בצה"ל. זה סיפור מטורף".

כאן אנחנו מגיעים לאסונו הכבד של השמאל הישראלי, מנוחתו עדן. כדי לעגן ולחזק את המלחמה הצודקת במקרים שבהם צריך להתריע על עוולות והתעמרות בפלסטינים, צריך לדעת גם לעמוד כחומה בצורה במקרים ההפוכים. זה לא קרה. בכרי הוא, עדיין, אורח רצוי בסלונים לא מעטים בירכתי מה שנשאר מהשמאל אצלנו. כל עוד זה יהיה המצב, לא יהיה לשמאל האמיתי, האידיאולוגי והערכי סיכוי כלשהו בקרב על דעת הקהל הישראלית. וזה חבל, כל כך חבל.