שניהם נושאים את אותו שם פרטי ואת אותו שם משפחה. האחד נחשב שומר המדינה, והשני נחשב "מנכ"ל המדינה". להוציא את העובדה ששניהם נשאו את אותו שם, לא היה בין השניים קשר מעולם, והם חיו בתקופות שונות.
האחד נולד באוקראינה למשפחת רבנים שעלתה לארץ בתחילת העשור השני לחייו, אך לא הייתה לו זיקה מיוחדת לדת. השני נולד בעיר לבוב, בירת גליציה המזרחית, והוא צאצא של רב ידוע מקוריץ. הראשון שימש כמלווה של הברון רוטשילד והקים ארגון שמירה שפעל בפתח תקווה כדי לשמור על ביטחון המושבה ולמנוע פשיעה חקלאית. השני החל את דרכו בעסקים כשעבד עם אביו במפעל בתל אביב.
האחד נבחר לתפקיד יו"ר ועד המושבה. פעילותו נקטעה כאשר נעצר בחשד לחברות בארגון ניל"י, מחתרת יהודית שפעלה ביישוב העברי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. השני, שהפך לפוליטיקאי, נבחר לתפקיד יו"ר ועדה חשובה. הוא לא הצטיין כנואם, אבל זכה בתואר ובמעמד של "המוציא והמביא".
ב"ילקוט הכזבים", שיצא לאור בשנת 1956, מופיעה דמותו של האחד כמספר אנקדוטות, שהמפורסמת שבהן מספרת על נאום שנשא בכנס הנוער בפתח תקווה. כשעלה לבמה הוא התבונן בנוכחים ואמר: "אתם נוער אתם? אתם חרא", וירד מהבמה. האמירה הזאת מוזכרת בשירו של יוסי גמזו "סימן שאתה צעיר" ובשיר "ונצואלה", שביצעה להקת "בצל ירוק".
האחד טבע את המוטו "לא להרוג ולא להיהרג", כשקשר קשרי ידידות עם שכניו הערבים שגילו הערכה רבה לאומץ לבו. הוא זכה לכבוד מיוחד בכך שהתבקש לשאת ולתת בשמם עם חמולות אחרות, עם שלטונות המנדט הבריטי ועם ראשי היישוב היהודי, ולשמש בורר בין שבטים בדואיים וחמולות ערביות בסביבת פתח תקווה.
השני פעל למען הציבור החרדי במסגרת מה שכונה אז "הכספים הייחודיים" והצליח לקשור בין החלטות של ועדת הכספים לתמיכות כספיות במוסדות דתיים וחרדיים, תוך שהוא מתמרן בין ממשלתו של שמעון פרס לממשלתו של יצחק שמיר. הוא יזם את חוק המצות שקובע שבעל עסק לא יציג בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה בחג הפסח.
את פני האחד עיטר שפם מטופח, והשני גידל זקן.
התרעות פיקוד העורף