אחד ממטבעות הלשון שהשירות הצבאי בישראל השאיל לאזרחות הוא "חדל קשקשת ברשת". בצבא, הקלישאה הזאת נשמעת כשחיילים או חיילות צעירים מברברים יתר על המידה ברשת הקשר. או אז מתייצב לו הקודקוד או המפקד הבכיר התורן ומרעים בקולו על החיילים "חדל קשקשת ברשת".
כלומר, סתמו את הפה. אלא שהתהליך שאנו עדים לו בשבועות האחרונים בישראל הוא הפוך - "הקודקודים"/"המפקדים" - או במילים אחרות בכירים ישראלים עלומי שם - החלו לקשקש עצמם לדעת בכלי התקשורת השונים ולרוץ מהר לספר לחבר'ה מיד לאחר כל פעולה שהתרחשה באיראן או נגד מטרות איראניות.
קודש הקודשים של מערכת הביטחון - הפעולות המיוחדות של יחידות כמו השייטת, המוסד או מערכי המודיעין והסייבר - הפכו לחומר בידי הפוליטיקאים ובכיר או שניים במערכת הביטחון. אלה עושים במידע הזה כבשלהם ומעבירים בנדיבות יוצאת דופן מידע רגיש שמופץ לכלי התקשורת.
ואם בעבר עוד נהגו בישראל להסתתר מאחורי קודים מסתוריים נוסח "גורמי מודיעין במערב", הרי שהחסמים והגבולות הוסרו לחלוטין, וכעת "גורמים ישראליים" הם אלה שמתהדרים קבל עם ועולם על הפעולות שביצעה ישראל (לכאורה) בנתנז או בלב הים האדום.
קשה להבין את ההתנהלות הזו, ששותפים לה מעטים ככל הנראה. הצבא יחסית נזהר עדיין מלנדב מידע מסוג זה לכל דכפין, מלבד במקרים יוצאי דופן. מתי המעט שאחראים להדלפות מנהלים מדיניות תקשורתית משל עצמם שעלולה להוביל בסופו של דבר לתוצאות רעות בלבד.
דברים טובים לא יצמחו מכך. איראן, למרבה הצער, לא תעצור את פרויקט הגרעין שלה בגלל ההדלפות לכלי התקשורת על מה שמיוחס לבחורינו המצוינים מול חופי אריתריאה. להפך. זה רק עלול להוביל להסלמה ולתגובה איראנית, שקשה לעת עתה לחזות כיצד תיראה ומתי והיכן תתממש.
אז מה בכל זאת הסיבה של הדלפות מסוג זה? יכולים להיות לכך כמה הסברים מרכזיים: האחד - הרצון להאט ואולי אפילו לטרפד את שיחות הגרעין שמתנהלות כעת בווינה בין איראן לנציגי המערב. ייתכן אפילו שמישהו בישראל מנסה לגרום לאיראנים להגיב בצורה קשה על הפגיעה במתקנים, ובכך להעניק תירוץ לישראל להרחיב את התקפותיה ולמערב לפרוש משיחות הגרעין.
הסבר נוסף קשור כמובן לסוגיות פוליטיות. ישראל בשיאה של מב"ב - מערכת בחירות בין בחירות. ראש הממשלה וכמה ממקורביו בגופי המודיעין משתמשים במהלכים סופר־רגישים כדי להמחיש שנתניהו, ולא אף אחד אחר, יצליח לעצור את הדהרה האיראנית לגרעין. אולם הבעיה הקטנה שכרוכה באגדה האורבנית הזו היא שאיראן קרובה כעת מתמיד למה שמכונה יכולת "פריצה קדימה" לקראת פצצה.
הזמן שייקח לה להגיע לייצור של פצצה גרעינית התקצר בהשוואה לתקופה שבה פעלה על פי הסכם הגרעין מול ארה"ב של אובמה, ואפילו הפיצוץ המסתורי בנתנז השבוע לא ישנה זאת. יש בידיה יותר אורניום מועשר, ברמה יותר גבוהה, ויש בידיה צנטריפוגות מתקדמות יותר להמשך העשרת אורניום.
השאלה המרכזית שנותר כעת לפענח היא מה יעשו ההדלפות לצד האיראני. האם הן עשויות לגרום לטהרן להרהר מחדש במדיניות הגרעין שלה, או אולי להאיץ אותה, והאם להדלפות הללו עלולה להיות השפעה על החלטת האיראנים להגיב, באופן צבאי, על הפעילות הישראלית הגלויה נגדם.
"לגבי המערכה הימית, מהרגע שבו הנושא יצא החוצה זה מחייב תגובה מצדם וצריך להבין זאת. כל עוד הפגיעה באוניות איראניות נשמרה בחשאי, זה העניק להם מרחב תמרון מסוים. אולם מהרגע שזה בחוץ, זה מחייב תגובה. יש כמובן את הסוגיה של 'מי אחראי להדלפות'. כלומר, אם האיראנים מקבלים את הגרסה שמי שעומד מאחורי ההדלפות זה האמריקאים, הם אולי מאתרים פה פער מסוים בין ישראל לארה"ב".
צימט המשיך: "אבל בסופו של דבר, האיראנים לא עושים הבחנה בין ישראל לארה"ב. הנחת העבודה הבסיסית של האיראנים היא שמה שנעשה על ידי הישראלים מקבל את ברכת הדרך והאור הירוק האמריקאי".
הוא הסביר כי "בסוגיית הגרעין, קשה עדיין לקבוע כיצד זה ישפיע ובעיקר על השיחות בווינה. יש לכאורה שתי אפשרויות קצה - אחת מהן היא פרישה של האיראנים מהשיחות. וישנן כבר כעת קריאות של רדיקלים באיראן שאומרות שאין מה לנהל מו"מ 'תחת אש'. אולם הקו המוביל כרגע באיראן הוא להמשיך בשיחות".
"הבעיה היא שאנחנו מתקשים להבין עד כמה האיראנים רוצים לחזור בכלל להסכם הגרעין", הוסיף. "הנחת העבודה היא שהם רוצים, אבל לא להוטים ולא בהכרח כרגע. בסופו של דבר הצלחת המהלך בווינה כרוכה בהתגברות על פערים גדולים בין העמדה האמריקאית לאיראנית".
"התגובה האיראנית על הפגיעה בפרויקט הגרעין שלהם קשורה לדבר אחד - הרצון שלהם, אם יש כזה, לחזור להסכם הגרעין ולהביא להסרת הסנקציות. אם איראן תגיע להסכמות עם ארה"ב והמעצמות, יהיה להם נוח לקחת את הזמן, לא להגיב, לשקם את נתנז ולראות מה יקרה. אלא ששוב - לא בטוח שהם רוצים בכלל בהסכם כזה".
עוד ציין כי "לנשיא יש השפעה, אבל פחותה. בנושא הגרעין יש כמובן קשר למחנות הפוליטיים - יש את הגורמים הרדיקליים שטענו תמיד שהסכם הגרעין בעייתי, ולאחר הפרישה של טראמפ הם האשימו את רוחאני בכך. אבל בנושא המערכה הימית אין בכלל מחלוקת או מחנות".
"יתרה מכך, הם מאמצים משהו שזוכה ללעג במערב אבל לא צריך לזלזל בו, וזו 'כלכלת התנגדות'. בשנתיים האחרונות הם התאימו עצמם למשטר סנקציות באמצעות פיתוח תעשיות מקומיות ופחות כאלה שנשענות על נפט, וניסו למצוא שווקים פחות רגישים לסנקציות - עיראק, אפגניסטן, סין. זה לא מאפשר להם לשגשג כלכלית אבל כן להחזיק מעמד ולשמור את הראש מעל המים".
הוא המשיך ואמר כי "יכולת לראות כבר בשלהי תקופת טראמפ הערכות של קרן המטבע והבנק עולמי, שב־2021 תהיה צמיחה קטנה. אפילו ייצוא הנפט כבר בעידן טרמאפ החל לעלות. כיום איראן מייצאת או מבריחה יותר ממיליון חביות ביום. זה רחוק אומנם מה־2.5 מיליון אחרי הסכם הגרעין, אבל זה עדיין משמעותי. לחמנאי יש שיקולי שרידות ולא שיקולים כלכליים, ולראייתו, גם אם הסנקציות יוסרו, מי יכול להבטיח שעוד כמה שנים הן לא יוחזרו".
"הייתה פה מעין אשליה או wishful thinking שהכלכלה האיראנית עוד רגע קורסת, וזה לא המצב. נכון, המצב הכלכלי קשה, אבל האיראנים שורדים ולא מוותרים על אינטרסים חיוניים כמו גרעין והשפעה אזורית. אפילו מצב המטבע, הריאל, השתפר בחצי השנה האחרונה - הוא היה קרוב ל־350 אלף לדולר לפני כשנה וכיום זה כ־250 אלף בערך לדולר. האינפלציה עומדת על כ־40%, האבטלה 11%. המצב לא טוב אבל זה מה יש".
בכיר לשעבר במערכת הביטחון בישראל אף הוא אינו ממהר להיכנס לפאניקה בכל הקשור לתגובה איראנית.
"אין ספק שהפעולות הישראליות ואפילו ההדלפות מוציאות אותם מהכלים. אבל האיראנים יודעים שהעיניים של המערב עליהם והם נוקטים מדיניות איפוק ברורה וגלויה, עם הבדלה בין מה שמתרחש בים לבין פרויקט הגרעין. הם מנסים לעשות 'צעדים מדודים'".
עוד אמר כי "לכן הם עושים התקפות סייבר עלינו, בעיקר על חברות מים ושתייה, וגם על חברות כלכליות כדי להראות יכולות, ואפילו על מערכות שלטוניות וממשלתיות שנבלמו. אבל אפשר לשער שהם ינסו לפגוע בבטן הרכה של ישראל, וזה השיט בטווחים ארוכים כתגובה על מה שישראל עשתה".
הבכיר, שמעדיף להישאר בעילום שם, מייחס את מתקפת ההדלפות לעוד תופעה משמעותית והיא התחרות הבין־שירותית, בעיקר תחרות קרדיטים בין צה"ל למוסד.
"יש שם טווסים שכל אחד מהם מנסה להראות את נוצותיו היפות. אני יכול לומר לך שיש הרבה מאוד אנשי מוסד ואמ"ן שזועמים על מה שמתרחש בתקשורת בתקופה האחרונה וטוענים בתוקף שאלה מהלכים שנועדו לקראת כניסה לפוליטיקה מצד אחד ולהגדלת תקציב מצד שני. לכל אלה תוסיף את השיקולים הפוליטיים של נתניהו, שרוצה אולי לפתות את בנט בתקופה רגישה שכזו להתמנות לתפקיד שר הביטחון".
צריך רק לקוות ששלל השיקולים הלא ביטחוניים הללו לא יעלו בסופו של דבר במחיר חיי אדם.
התרעות פיקוד העורף