על רקע הסכם נרמול היחסים שנחתם אמש בין ישראל לבין ממלכת בהוטן, שוחחה הבוקר (ראשון) עירית להב, מדריכת טיולים בחברת "איילה גיאוגרפית", עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM, וסיפקה פרטים על המדינה הקטנה באסיה.
כמה פעמים ביקרת בבהוטן?
בערך 12 פעמים.
ומתי היה הביקור הראשון?
הביקור הראשון שלי שם היה בתחילת שנות ה־90. נכנסתי לשם לא ממש חוקית, הייתה שם הגבלת כניסה לתיירים - רק 2,800 תיירים בשנה. הם עדיין לא ממהרים להכניס לשם עיתונאים זרים, אבל היום תיירים רגילים רשאים להיכנס עם ויזה רגילה.
כמה זמן טיסה?
הטיסה היא לדלהי, והיא לוקחת כחמש וחצי שעות, ומשם עוד שעתיים עד לגבול בהוטן.
איך המדינה נראית?
קסומה, הררית, יפיפייה. 95 אחוז ממנה היא שמורת טבע, ושטחה הוא פי שניים וחצי מישראל. זה אומר הרבה הרים ירוקים ותלולים, אזורי ג'ונגל עם קרנפים וקופים, ועד ליאקים בצפון המדינה שנושק לאוורסט.
אנחנו מבינים שמדובר במדינה מאוד מבודדת. היו שם אנשים שלא ידעו על מלחמות העולם, ועד לסוף שנות ה־90 הם כלל לא היו מחוברים לערוצי טלוויזיה. נכון?
בהחלט. הם ממש מסוגרים בתוך עצמם. בהתחלה היה להם רק ערוץ טלוויזיה אחד, ואחרי זה שני ערוצים - הם פחדו שיגיעו השפעות שליליות מבחוץ ואנשים יתקלקלו. גם העיתונות המודפסת הייתה מוגבלת, אבל עכשיו הכל חופשי. היום, הם צמודים להודו, וצופים בכוכב נולד הודו.
איך חיי המשפחה והשפה במקום?
בעבר היו שם כשמונה ילדים לכל משפחה, וכולם עבדו בחקלאות. הם כמעט ולא למדו, אבל לאט לאט המבוגרים הבינו שעתיד המקום תלוי בהשכלת הילדים. היום יש פחות ילדים, אבל כולם הולכים ללמוד - כן, אפילו כאלה שלוקח להם יומיים וחצי להגיע לבית הספר. היום יש חמש אוניברסיטאות במקום, ומי שלא מצליח למצוא מקום נרשם ללימודים בבנגקוק, ולעיתים אפילו באוקספורד.
מתי הביקור הבא שלך שם?
ביקרתי שם ממש בתחילת הקורונה, ואני מקווה לשוב לשם באפריל. אגב, אני חייבת להגיד שזה שונה לחלוטין מקוריאה הצפונית - הארץ הזו לא הייתה סגורה כל כך הרבה זמן בגלל שהם שונאים מישהו. הם פשוט עניים וקטנים, זה הכל.