הצידוק היחידי למהלך הזה מבחינתו היה תפיסת העולם "רק-לא-ביבי", וההסכמה לשבת עם יריבים אידיאולוגים, הייתה במטרה לסלק את נתניהו מהשלטון. זה עבד בצורה סבירה כל עוד הוויכוח אכן היה סביב דרכו האישית של נתניהו וסוגיות כמו שלטון החוק, אופי הדמוקרטיה הישראלית ומערכת המשפט.
כעת הושלם סיבוב הפרסה, ואחרי שנים של עוינות אישית, סער טוען שהוא שם את הכל מאחוריו ומסתכל קדימה, לטענתו לטובת מדינת ישראל. לא צריכים להיות תמימים, לחשוב שאין משקעים, שכנראה בתוך תוכו יחסי נתניהו-סער ימשיכו להיות בעיתיים, ואולי אפילו יתפוצצו בעתיד הקרוב, אבל נדמה שסער קיבל החלטה אסטרטגית לנתק את עצמו מהאופוזיציה, והוא עשה את זה בצורה הבוטה ביותר שיכל.
זה לא כזה משנה האם הדברים שנאמרו מבוססים על עמדות אמיתיות או על רגש מתפרץ, בפועל סער בחר לבצע "תכנית התנתקות" מגוש האופוזיציה בצורה שלא מותירה מקום לספק היכן הוא ממוקם עכשיו. סער כעת יצטרך לפלס מחדש את דרכו במערכת הפוליטית, אחרי שאת הגשר מהאופוזיציה הוא שרף עד היסוד ומהעבר השני בקואליציה ממתינים לו בחשדנות גבוהה.
סער וחברי סיעתו ממשיכים להצדיק את המהלך הדרמטי בתור "מעשה פטריוטי" וההיסטוריה היא שתשפוט האם זה נכון. מה שברור שהרבה אמוציות נחשפו היום, שמוכיחות כי בפוליטיקה הישראלית, בסופו של דבר, הכל אישי.
התרעות פיקוד העורף