השנה מציינת התנועה 35 שנים של מאבק על הגנה על שלטון החוק. היא הוקמה כעמותה אזרחית, עצמאית, א־מפלגתית וללא מטרות רווח, הפועלת כדי לקדם את השקיפות, לשמור על האינטרס הציבורי ועל הקופה הציבורית, להביא למנהל תקין ולחזק את ערכי הדמוקרטיה וטוהר המידות. השנים האחרונות היו מאתגרות, בלשון המעטה, עבור הגשמת מטרותיה.
“מדינת ישראל היא מפעל חיינו המשותף, היא התגשמות כל המאוויים והחלומות שלנו והיא שווה את המאבק, גם אם הוא נראה בלתי אפשרי", אומר שרגא. “דמוקרטיה לא מתקיימת בוואקום ואינה מתחזקת את עצמה. היא דורשת אנשים שיילחמו עבורה כל יום מחדש. אם אנחנו לא נעמוד בחזית - מי כן?".
“אין לי ספק שמדובר במהלך שיטתי ומתואם", הוא אומר. “אנחנו רואים זאת בדפוס הפעולה: שלב אחר שלב מנסים לפרק את מערכות הפיקוח והבקרה שמגינות על הדמוקרטיה. זה התחיל בדה־לגיטימציה תקשורתית של מוסדות אכיפת החוק והמשפט, המשיך בניסיונות לשינוי חקיקה שתחליש אותם, ועכשיו אנחנו רואים ניסיונות הדחה ישירים של שומרי סף - ראש השב"כ, היועמ"שית ואחרים שעומדים בדרכם".
“ברגע שהשב"כ החל לחקור קשרים כלכליים בין אנשי לשכת ראש הממשלה לגורמים בקטאר - מדינה המממנת את חמאס - פתאום מצאו סיבה להדיח את ראש הארגון", אומר שרגא. “זה לא מקרי, וזה לא קשור לאמון מקצועי כפי שטוענים. זו שיטה שנועדה להשתיק חקירה ולהעביר מסר: מי שיחקור את השלטון ישלם מחיר אישי. זהו האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה שלנו".
המערכה על התודעה
לאחר הבחירות ב־2020 עתרה התנועה לבג"ץ בטענה כי נאשם בפלילים, ובפרט בעבירות החמורות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, לא יכול להיות כשיר לקבל על עצמו את הרכבת הממשלה, ובוודאי לא יכול להיות כשיר בהמשך לנהל את הממשלה. הרכב מורחב של 11 שופטים דחה את העתירה. כעת שרגא מביט אחורה בתסכול.
“אין שמחה ב'אמרתי לכם', במיוחד כשמדובר בפגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית", הוא אומר. “כשהופענו בפני העליון בעתירה זו, ואמרנו ‘רומא תעלה בלהבות, ונתניהו ינגן בכינור', הזהרנו שנאשם בפלילים הנושא באחריות ניהולית עליונה במדינה יהיה במצב מובנה של ניגוד עניינים קיצוני. הוא יפעל לשינוי מערכת המשפט שדנה בעניינו, ינסה להחליש את מערכות אכיפת החוק שחוקרות אותו, ויקבל החלטות המונעות לא מטובת המדינה אלא מטובתו האישית".
הוא ממשיך: "מה שקרה מאז מאשר את כל החששות הללו באופן שקשה היה לנו לדמיין אז. השופטים האמינו ביושרה של נבחרי הציבור, ובמערכת של בלמים ואיזונים שתמנע ניצול לרעה של הכוח. הם לא תפסו את עוצמת הפיתוי של אדם הנאבק על חירותו האישית ושלטונו, ואת הסכנה שיטשטש את הגבול בין ניהול המדינה לבין ניהול המאבק האישי שלו. מעבר לכך, הם לא העריכו נכון עד כמה המערכת כולה תיחלש כשבראשה עומד אדם שמטרתו העיקרית היא להימלט מאימת הדין".
במבט לאחור הוא מספר: "אני משוכנע שאילו היו יודעים אז את מה שאנחנו יודעים היום - השופטים היו מקבלים החלטה אחרת. אבל זה מלמד אותנו שיעור חשוב: לפעמים סכנות למשטר הדמוקרטי לא נראות מוחשיות עד שהן כבר כאן. לכן יש ערך עצום למי שמוכן לצפות קדימה ולהתריע, גם כשהקולות המזהירים נשמעים מוגזמים. זה תפקידה של החברה האזרחית - לראות את הסכנות מבעוד מועד ולהזהיר מפניהן, גם כשזה לא פופולרי".
עוד הוא אומר: "כבר עכשיו אנחנו רואים עיכובים בטיפול בתיקים רגישים, דחיות והעלמת עין מהתנהלות בעייתית. מערכת אכיפת חוק שפועלת תחת איום קבוע של הדחות פוליטיות לא יכולה לתפקד כראוי. לכן המאבק על עצמאותם של שומרי הסף הוא קריטי - הוא מאבק על עצם היכולת לאכוף את החוק בצורה שוויונית, גם כלפי השלטון".
השינוי אפשרי - והכרחי
הוא ממשיך: "שחיתות שלטונית היא שחיתות שלטונית - לא משנה מי מבצע אותה או לאיזו מפלגה הוא משתייך. אין לה צבע, אתה פוגש אותה לצערי בכל מקום ובכל מגזר. מי שמאשים אותנו בפעילות פוליטית מעוניין לנטרל את הביקורת הציבורית באמצעות הכלי הפשוט של הטלת דופי במניעים. זו טקטיקה ידועה: אם אתה לא יכול להתמודד עם הטענות - תקוף את המניעים של מי שמעלה אותן. המצפן שלנו הוא ערכי ולא פוליטי - שלטון החוק, טוהר המידות, הגינות שלטונית, ושוויון בפני החוק. אלו אינם ערכים של ימין או שמאל, אלא ערכי יסוד של חברה דמוקרטית".
במרוצת השנים חווה שרגא לא רק מתקפות על התנועה, אלא גם התקפות אישיות: “למדתי לאורך השנים להפריד בין הביקורת העניינית - שאני תמיד מוכן לקבל ולהתמודד איתה - לבין הניסיונות לפגוע אישית. ההתקפות האישיות הן לעיתים קרובות סימן שאנחנו עושים משהו נכון, שאנחנו נוגעים בעצב חשוף. כשאנשים חזקים מרגישים מאוימים, הם מנסים להשתיק את הביקורת באמצעות השמצות".
הוא מספר כי האיומים והמתקפות האישיות כוונו גם כלפי בני משפחתו: “הם מבינים את החשיבות, והתמיכה שלהם בי ובמעשיי היא טוטאלית, ומבחינתי אף קריטית. מה שמפחיד אותי יותר מכל הוא האפשרות שביום מן הימים אצטרך להסביר לילדיי למה לא עשיתי מספיק כשעוד היה אפשר. לכן, גם כשהדרך נראית בלתי אפשרית, אני ממשיך".
הוא רואה את עצמו כ"שומר סף אזרחי", כ"מי שמשתמש בניסיון וידע שנצבר לאורך עשורים כדי לזהות מראש דפוסים ותבניות התנהגות מסוכנים של נבחרי ועובדי ציבור, ולדעת מה יהיה המהלך הבא שהם מתכננים ולארוב להם. לא פעם זה מתסכל מאוד לראות את מה שאחרים עדיין לא רואים או לא רוצים לראות, בגלל חוסר יכולת או בגלל עצימת עיניים מודעת המותירה אותם באזור הנוחות שלהם".
עוד אמר, "ב־2012 בג"ץ קיבל את העתירה שלנו וקבע שהחוק אינו חוקתי. מה שהפך את ההישג הזה למיוחד עבורי היה שהצלחנו להעביר מסר ערכי עמוק - שבמדינה דמוקרטית החובות והזכויות צריכות להיות שוות לכל האזרחים, ושאף קבוצה אינה מעל לחוק. זה לא היה מאבק נגד הציבור החרדי, אלא מאבק למען עקרון השוויון שהוא אבן יסוד בדמוקרטיה. אומנם המאבק לשוויון בנטל עדיין לא הסתיים, והממשלות השונות ממשיכות לנסות למצוא דרכים עוקפות בג"ץ, אבל ההישג המשפטי והציבורי בעניין חוק טל היה מכונן. הוא הוכיח שגם בנושאים הרגישים ביותר, שנחשבים לטאבו בחברה הישראלית, אפשר לחולל שינוי אם יש נחישות, אורך רוח ואמונה בצדקת הדרך".
“אחרי 35 שנים אני עדיין מאמין בכל ליבי שישראל יכולה להיות מדינה טובה יותר, צודקת יותר", הוא מסכם. “אנחנו נמצאים בצומת דרכים קריטי בהיסטוריה שלנו - המאבק על דמותה של המדינה אינו רק משפטי או פוליטי, זהו מאבק ערכי ומוסרי שיקבע את עתידנו כחברה. אני קורא לכל אזרח בישראל: אל תהיו צופים מהצד. רק התעוררות אזרחית רחבה תוכל להבטיח שישראל תישאר מדינה דמוקרטית שכולנו יכולים להתגאות בה".
התרעות פיקוד העורף