ח"כ עמית הלוי (הליכוד) התראיין לאודי סגל וענת דוידוב ב-103FM והאשים את ראש השב"כ רונן בר בניסיונותיו לדבריו להתחמק מאשמה, עקב התגובה החריפה ששיגר ראש השב"כ נגד רה"מ בנימין נתניהו, בעקבות התצהיר שהוציא אתמול (א') בנוגע לפיטוריו של בר.
"אי אפשר שלא תהיה אחריות כוללת לממשלה. אבל גם אי אפשר להתייחס בצורה רגילה לאחריות הזאת, כשכל הגורמים פועלים נגדך, לא מדווחים לך ועושים את כל מה שהם יכולים כדי למנוע ממך לממש מדיניות. אני אומר את גם מהחוויה שלי מול השב"כ, ראש השב"כ עמד מול החוק שלי נגד מורים טרוריסטים כחומה בצורה. גם בקבינט קשה מאוד אם גופים שאמונים על הדבר עצמו לא עושים את זה", אמר איש הליכוד.
לדבריו של ח"כ הלוי, "הדוגמה של 6 באוקטובר היא לא סתם, היא דבר בלתי ייאמן. בשעה אחת עשרה האדם מקבל את העדכונים, וראש הממשלה נכנס בסעיף 'שונות' רק בשעה חמש ורבע. הטלפון הזה או ההתנהגות והמחשבות האלה על המיסקלקולציה הם הסיבה הישירה לכך שנרצחו 1,200 איש", קבע לוי והוסיף: "רונן לצערי פוגע פגיעה אנושה בשירות הביטחון הכללי כי הוא מסרב להתפטר, ומאז הוא עושה הכול כדי להשאיר אדמה חרוכה בשב"כ".
הוא סבור כי יש לבדוק לעומק את אירועי 7 באוקטובר, את התהליכים שקדו למלחמה, אך הוא אינו תומך בהקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. הסיבה לכך היא מי שעשוי לעמוד בראשה: "לא תמצאו אמון גדול בבית המשפט העליון שבא לכפות את הערכים שלו על החברה הישראלית כולה. לכן יש חוסר אמון גדול. רונן בר הגיש תצהירים כחלק מהמלחמה האנטי דמוקרטית שלו להישאר בתפקידו. בכל מדינה דמוקרטית היו שולחים אותו הביתה. בישראל, לנוכח המהפכה החוקתית, זה לא הגיע".
"ועדת חקירה, ראוי שהיא תקום", הדגיש הלוי וקרא לבדוק את תהליכי העומק שנים אחורה: "היא מתחילה בעובדה שהתנתקנו מרצועת עזה. ההתנתקות הראשונה הייתה של יצחק רבין, זו הפעולה היזומה הראשונה, ולא משנה אם זה מתוך רצון טוב או אי הבנה של האויב. המחשבה שיהיה לנו שקט, זה לא הלך. באותו יום של 14 ביוני 2007 כשחמאס השתלט על רצועת עזה, ממשלת אולמרט הייתה בשלטון. אם היית בעד הסכמי אוסלו, היית צריך להתערב ולא לאפשר לארגון הטרור הזה להשתלט".
הלוי סיכם: "אם דוד בן גוריון היה ב-8 באוקטובר, כל אלה היו הולכים הביתה, ועוד בלי דרגות. קיבלנו על עצמנו לרכז מאמץ משותף. היה ראוי שהם ילכו מזמן, וראש הממשלה המתין לרכז מאמץ בניצחון, ולכן הנחנו את זה חודשים ספורים בצד. בין זה לבין העבודה שבסופו של דבר יש חוסר אמון, והעבודה שרונן בר מתעקש להרוס את שב"כ בפנים".