"זה היה באמת מטורף," היא מספרת על אחד האירועים המסוכנים ביותר שחוותה משפחתם – ניסיון התנקשות בבנם. "הפעם האחרונה, עם ה-RPG, הייתה יותר מלחיצה מבחינתי. אחד מהאנשים בחוליית הטרור בא לאסוף מידע והלך בחברון. והבן שלי באותו זמן הלך עם אוכל לחלק לחיילים בעמדות. הוא עשה את אותו מסלול שהמחבל עשה. הבן שלי עבר חייל אחרי חייל, הביא להם אוכל ומדבר איתם, והמחבל הלך אחריו. הוא דפק בבתים וביקש אקדח לרצוח את הבן של בן גביר. הוא אמר: 'אם אני לא מגיע לבן גביר, לפחות אני אגיע לבן שלו'. בסיעתא דשמיא העצומה, אף אחד לא הסכים לתת לו אקדח."
לדבריה, רק הנסיבות מנעו את האסון: "הבן שלי ניצל כי לא היה למחבל באותו רגע איך להרוג אותו. הוא עשה חשבון כנראה שסכין זה לא יהיה מספיק מהיר כי היו המון חיילים באזור — זה היה בשבת או חג. והוא לא מצא נשק חם. זה מטורף שמחבל הולך אחרי הילד שלך ברחוב ורק בגלל שאין לו נשק הוא לא רוצח אותו באותו הרגע."
"איתמר הוא אביר על סוס לבן"
האירוע, מודה איילה, הותיר חותם עמוק על המשפחה: "זה נגיד אפילו יותר מלחיץ מהאיומים על איתמר. איתמר זה מלחיץ ואני דואגת לו, אבל איתמר מאובטח. עכשיו הבן גם — איתו אל תתעסקו — יש לו נשק ארוך והוא יודע לירות. זה יהיה ברור לכולם, לכל המאזינים למיניהם."
בשיחה היא גם חושפת כיצד הכירה את איתמר, סיפור שמתחיל דווקא בתקופה הקשה של האינתיפאדה השנייה: "זה סיפור יפה, נורא רומנטי. הגעתי לחברון בזמן האינתיפאדה השנייה, ללמוד באזור. חודש אחרי שהגעתי היה פיגוע רצחני — רצחו לנו תשעה חיילים ושלושה אנשי כיתות כוננות בסמטת הגיבורים".
בהמשך, מספרת איילה: "שרון אמר לנו להקים מאחז, ואחרי שלושה חודשים הוא אמר 'תודה, הדם התקרר, לכו'. התחילו לפנות אותנו. אחרי שנה וחצי של עליות וירידות, נמאס למשטרה לראות את הפרצוף שלי מכל הכיוונים והם עצרו אותי עם עוד 40 בנות. כולן חתמו על הרחקה מהמאחז, ואני סרבתי." ואז נכנס איתמר לתמונה: "איתמר שמע שנעצרתי, בא לבית המשפט, הביא עורך דין, חתם עליי ערבות ולקח אותי לאכול המבורגר. ממש אביר על סוס לבן!"
התרעות פיקוד העורף