מאחורי השפה החגיגית והצהרות על השגת "הישגים היסטוריים", מסתתר עיקרון מדיני-ביטחוני חשוב: שמירה על חופש הפעולה של ישראל מול התעצמות הגרעין והטילים של איראן, גם ביום שאחרי. על פי הגורמים הישראלים המעורבים, בשלב הזה שום דבר עוד לא סוכם, אך זה מה שאמרנו לאמריקנים יחד עם ההסכמה לקבל את הפסקת האש.
זהו אותו עיקרון שהנחה את ישראל בסיום העימות מול חיזבאללה בלבנון – הפסקת אש, אך לא ויתור על הזכות לפעול בעתיד נגד איום מתעצם. במובן הזה, ההודעה היא לא רק סיכום של מה שהיה – אלא גם הצהרת כוונות על מה שיהיה, על מה שצריך להיות מבחינת ישראל.
בהודעת הממשלה נכתב שישראל "הסירה מעליה איום קיומי כפול – הן בתחום הגרעין והן בתחום הטילים הבליסטיים". אך קשה להניח שמישהו בדרג המדיני מאמין באמת שהבעיה נפתרה סופית. גם אם מתקני גרעין הושמדו, וגם אם תוכנית בליסטית נפגעה – הכוונות של טהראן לא השתנו. לכן האמירה הזו היא הצהרת הרתעה, לא הכרזה על סיום האיום.
ובדיוק כאן נכנסת החשיבות של העמימות המדינית: ישראל מצהירה שהיא סיימה את המבצע מתוך עמדת כוח, אך משאירה לעצמה את הלגיטימציה להמשיך ולפעול, לפי הצורך – מדינית או צבאית - ולא רק בחשאי ומאחורי הקלעים.
התרעות פיקוד העורף