על הפרק: הפסקת אש בת 60 יום, שחרור חטופים בשלבים, חידושה של אספקת הסיוע ההומניטרי במשאיות היישר לידי חמאס בעזה, שחרור מחבלים כבדים, ואולי הסעיף המשמעותי במסמך – מעבר לשיח על סיום המלחמה, שבחזונו של טראמפ הוא גם התחלה של שיח מדיני אזורי רחב. טראמפ מתעקש לנצח על המקהלה. הוא קובע מה יהיה. ואם לא יהיה – הוא גם קובע מה לא יהיה. “זה לא ילך ויהיה טוב יותר”, הוא הזהיר באחד הציוצים הבומבסטיים שלו. “זה רק יחמיר”.
הפעם הנשיא האמריקאי לא רק בתמונה. הוא – כהרגלו – מתעקש להיות במרכזה. טראמפ מרים את כל המערכת: שליחיו נפגשו עם נציגים ישראלים, הצעה אמריקאית מגובשת הועברה לקטארים, והנשיא המכהן מלווה את המו"מ בהצהרות תדירות ובפוסטים בומבסטיים ברשת Truth. האמריקאים מציבים יעד ברור - לקדם את העסקה עד כדי הבשלת סיכום כבר במהלך ביקור נתניהו. השאיפה היא לסמן פריצת דרך או לפחות תהליך שאין ממנו חזרה.
נעמיד את הדברים על דיוקם: לנתניהו עצמו יש אינטרס מובהק בעסקה. כל מי ששמע אותו בדיונים אחרונים התרשם שבין העצמת הלחימה והפסקת האש, הוא מעדיף את האופציה השנייה - מכמה סיבות: שחרור חטופים – גם אם חלקי – הוא קלף פוליטי מהדהד. הוא יוכל להציג הישג מוסרי, לעמעם את הביקורת בבית ובעולם גם יחד, ולהתקדם אל עבר אופקים מדיניים חדשים. אבל המחיר של סיום המלחמה צריך להיות ברור: חמאס יישאר ברצועה. נפתלי בנט מבחוץ והשותפים הימניים בתוך הבית – כולם כבר מתחממים בסטורי. נתניהו נמצא בעמדה קלאסית בשבילו: עיקרון מול הישרדות. ואם להמר לפי ניסיון העבר – ההישרדות בדרך כלל מנצחת.
הדריכות והמתח, ההולכים וגוברים בהתאם לדיווחים על ההתקדמות במגעים לעסקת חטופים ולהפסקת אש בעזה, מטלטלים לא רק את הקבינט המדיני־ביטחוני, אלא את המערכת הפוליטית כולה. שאלת השאלות, שקצת נשכחה בחודשים האחרונים, שוב חוזרת למרכז הבמה: האם העסקה תמוטט את הממשלה? התשובה המסתמנת כיום שונה מאוד מזו שנתפסה כמתבקשת לפני זמן לא רב.
הסיבה השנייה מורכבת יותר: כבר עכשיו די ברור שבבחירות הבאות הליכוד תתייצב עם שני ראשים שיובילו אותה במערכה – בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. אומנם פורמלית טראמפ לא יכול להיות שחקן בפוליטיקה הישראלית, אבל מתי הפריעה לו הפורמליות? בפועל, הוא יהיה חלק מהקמפיין. מי שלא מאמין - שיקרא לאט ובעיון את שני הטקסטים שהנשיא האמריקאי פרסם בעד ביטול משפט נתניהו. טראמפ ונתניהו כבר כעת מתואמים לקראת בחירות, והאופוזיציה רואה את זה וחוששת, בצדק, מניצחון מפלגת הליכוד, שעוד מסוגלת להגיע עם תמיכת וושינגטון.
החבירה המחודשת לממשלת נתניהו דווקא יכולה לשרת את המהלך הזה. אם ילך על זה, גנץ עשוי למסגר את הצטרפותו מחדש לקואליציה המכהנת, לא ככניעה, אלא כהובלה של קו מאזן: קואליציה רחבה, ממלכתית, יהודית וציונית – שתאזן את הליכוד ותוכל לייצר מהלכים משמעותיים מעבר לעסקת חטופים: חוק גיוס, רפורמות כלכליות ומה לא. המסר שגנץ יכול להעביר בתסריט של הצטרפות לממשלה: "אני לא החלופה לליכוד – אני הכוח שיכול לרסן את הליכוד ואת שותפיה, מבפנים".
אפילו אם עסקת החטופים תצא לדרך – כל עוד היא תישאר בתחומי הפרמטרים שקבע המתווך סטיב וויטקוף, ייתכן שגם בן גביר וגם סמוטריץ' ימתינו עם מהלכי פרישתם. המנגנון הקואליציוני יישאר יציב, ואולי אפילו יתרחב - אם גנץ יפתיע. אבל נחזור לענייני הביקור. הפוליטיקה תחכה בבית – עד יום שישי הבא. מעבר לעסקת החטופים, ביקור נתניהו בוושינגטון כולל גם סעיפים אסטרטגיים רגישים לא פחות – כאלה שיישארו גם ביום שאחרי ההסכם, אם יהיה כזה.
איראן: נתניהו מבקש לעגן עם טראמפ את חופש הפעולה של ישראל – כולל לשלב הבא, אם יתברר שהמלחמה בעזה לא באמת נגמרה, אלא רק הושהתה. טראמפ, מאמין נצחי בכוח ההבנות, עדיין דוגל במו"מ עם טהרן (ויש איתות ראשוני לחזרה האפשרית של שיחות הגרעין), אבל נראה שהוא כבר ויתר על האשליה שבטהרן מחכים רק להזדמנות להיות שווייץ. ואולי זו לא הייתה אשליה, אלא פוזה לצורכי שכנוע של בדלנים בבית. בכל מקרה, גם בנושא הזה טראמפ מבין את השפה שירושלים מדברת, ונתניהו יוודא שכך גם יימשך.
כמו תמיד אצל נתניהו – הכל פתוח עד הרגע האחרון. השאיפות ישנן, הבהירות - הרבה פחות. תלוי בדינמיקה ביום שני בבית הלבן. אולי יחתום ואולי יתחכם וידחה, אבל דבר אחד בטוח: טראמפ מעוניין להביא תוצאות, ועל נתניהו לעשות מקסימום כדי לתמרן את הזרם לכיוון הרצוי מבחינתו. אם העסקה תצא לפועל, ייתכן מאוד כי מה שיתחיל כעוד עסקה חלקית, יסתיים כאירוע מדיני־ביטחוני גדול. אם תיכשל – סיכוי גדול שזו תהיה נקודת שבר בין נתניהו לבין ידידו הקרוב ביותר, שלא אוהב שמאכזבים אותו. ההיסטוריה, כמו תמיד, תצפה מהצד – אבל תזכור כל פסיק.
התרעות פיקוד העורף